כאן מובאת הודעה לפרוטוקול של התובאת עו"ד ברכה פלוס-שוירמן. כאמור, בית המשפט שלח את המאשימה והנאשם, אותי, להכין שיעורי בית בנושא של שנת האונס של המתלוננת ש.ל. (ראו פרוטוקול עמ' 301 ש' 21).
התובעת מוסרת לבית המשפט את התוכן של שיחה טלפונית עם אדם בלתי מזוהה (בניגוד לראוי ולמצווה בחוק בהליכים מסוג זה) שהיא מציגה כש.ל.. ללא קשר לזהות המשתתפים בשיחה הודעה זו הינה עדות שמיעה חסרת ערך משפטי.
התובעת מאשרת שידוע לה שעדות של המתלוננת ש.ל. לגבי שנת האונס וכיתה בה למדה בבית ספר הופרכה לחלוטין.
היא יודעת בשלב זה שלפי כתב אישום האונס קרה כחצי שנה לפני שהנאשם הכיר את מתלוננת.
ב"סיכומי המאשימה" התובעת מעלימה את ההתיחסות זו ומסתירה מבית המשפט את הידוע לה לגבי "שנת האונס" ומציגה את העדות של ש.ל. כאילו לא הופרכה מעולם - "עדותה של ש. היתה
עקבית, סדורה ועניינית ולא נסתרה בחקירה נגדית.".
התובעת קבעה ב"סיכומי המאשימה" כי האונס של ש.ל. התרחש בשנת 2001-2002, כאילו כתב אישום הוכח המהלך המשפט. בכך ביצעה התובעת מעשה מרמה והציגה מיצג שווא. מעשים אלה בלבד מהווים עבירה פלילית חמורה.
בניגוד לתביעה בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון דווקא כן התייחסו להודעה זו של התביעה, שכאמור הנה עדות משמיעה חסרת ערך משפטי.
שני בתי המשפט הפכו הודעה זו לתיקון כתב אישום, לעדות שניה של ש.ל. באולם המשפט ולחקירה נגדית שלה ע"י עורך דין של הנאשם.
לסיום, קובע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי לא היה כתב אישום מתוקן, עליו ביסס אותו בית המשפט בעצמו את הרשעתו של הנאשם.
No comments:
Post a Comment