סיכומי המאשימה

בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו                          ת.פ.ח. 05/ 1183

                                                                                                             בפני הרכב כב' השופטים

                                                                                                             טימן, שפירא, אמסטרדם

                                                                                                              

המבקשת                            מדינת ישראל

                                              באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב - פלילי

                                              רח' רח' הנריטה סולד1 תל-אביב, מיקוד 64924

                                              טלפון: 03-6970218 פקס: 03-6979544

-   נ  ג  ד   -

המשיב                                משה שאול גורליק

                                              יליד 1952 ת.ז. 01689330-7

                                              רחוב ה' באייר 58, ראש העין.

                                              ע"י ב"כ עוה"ד משה מרוז

סיכומי המאשימה

מבוא

               כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו שני אישומים, אותם ביצע בהיותו מדריך "קונג-פו" ומאמן בשיטת ISAI (להלן - "איסיי").

אישום ראשון

במועדים הרלבנטיים לאישום הראשון התאמנה המתלוננת, ש.ל. (להלן – ש.), בקבוצת "קונג-פו" אותה אימן הנאשם, בהרצליה.

במהלך עונת החורף בשנת 2002, במועד שאינו ידוע למאשימה, לאחר שהסתיים אימון הקונג-פו בהדרכתו של הנאשם, חשה ש. ברע וחום גופה עלה.

הנאשם הציע לש.ה, כי יסיע אותה לביתה במכוניתו והיא נענתה להצעתו.

בעוד הנאשם וש. נמצאים בתוך מכוניתו החונה של הנאשם, הציע הנאשם לש., כי תוריד את מכנסיה והוא יבצע בה טיפול באמצעות לחיצות על נקודת אנרגיה הנקראת "צ'קרה" כך שתחוש טוב יותר.

הנאשם הפשיל את מכנסיה של ש., החדיר את אצבעו לאיבר מינה והניע אותה בתנועות מעגליות. לשאלתה של ש. לפשר מעשיו השיב הנאשם, כי הדבר נועד לשפר את הרגשתה.    

במעשיו אלו בעל הנאשם את ש., על ידי כך שהחדיר אצבעו לתוך איבר מינה, בהסכמתה, שהושגה במרמה לגבי מהות המעשה ובגין מעשה זה יוחסה לו עבירה של אינוס בהסכמה שהושג במרמה לגבי מהות המעשה – עבירה לפי סעיף 345 (א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

לאחר מספר חודשים, במועד שאינו ידוע למאשימה במהלך שנת 2002, הציע הנאשם לש. ולשניים אחרים (להלן: "האחרים") להסיע אותם, במכוניתו, לבתיהם, בסיום האימון.

ש. והאחרים עלו למכוניתו של הנאשם והתיישבו כך שש. ישבה במושב הקדמי, לצד הנאשם, והאחרים ישבו במושב האחורי.

לאחר שהאחרים ירדו מהמכונית, המשיכו ש. והנאשם בנסיעה לביתה של המתלוננת.

               בהגיעם לפתח ביתה של ש., עצר הנאשם את מכוניתו, קירב את פניו אל פניה של המתלוננת וניסה לנשקה.

               המתלוננת התרחקה ופתחה את דלת המכונית על מנת לצאת מהמכונית. בתגובה, אחז הנאשם ברגלה בחוזקה ושאל "לאן את הולכת?".   

המתלוננת נסה בריצה אל ביתה.

במעשיו אלו, ניסה הנאשם לבצע מעשה מגונה במתלוננת לשם גירוי או סיפוק מיניים ובגין כך יוחסה לנאשם עבירה של נסיון ביצוע מעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348 (ג) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. 

אישום שני:

במועדים הרלבנטיים לכתב האישום סבלה המתלוננת, ע.ה. (להלן - ע.), מכאבי גב שנבעו מעיסוק אינטנסיבי במחול והצטרפה, על פי הצעתו של הנאשם, לאימוני איסיי בקבוצה אותה הדריך הנאשם.

במהלך עונת האביב בשנת 2002, במועד שאינו ידוע למאשימה, לאחר שהסתיים אימון איסיי בהדרכתו של הנאשם, הציע הנאשם לע. כי תישאר באולם האימונים על מנת שיבצע בה טיפול שיקל על כאבי הגב מהם סבלה.

לאחר שמשתתפי אימון האיסיי יצאו מהאולם, הורה הנאשם לע. לשכב על הרצפה.

לאחר שע. נשכבה על הרצפה, החל הנאשם ללחוץ על בטנה באמצעות שתיים מאצבעותיו ואגב כך, הסביר לה כי הוא לוחץ על נקודות אנרגיה הנקראות "צ'קרות".

בהמשך לאמור, הכניס הנאשם את ידו למכנסיה של ע. ולחץ על איבר מינה מעל גבי התחתונים שהיו לגופה, במשך מספר שניות.

בהמשך לאמור, הכניס הנאשם את ידו מתחת לתחתוניה של ע. ובמשך מספר דקות הניע את אצבעותיו בין איבר מינה של ע. לבין פי הטבעת.

               אגב כך, הסביר הנאשם לע. כי המדובר בטיפול בנקודות האנרגיה ("צ'קרות").

במעשיו אלו ביצע הנאשם מעשה מגונה בע., בהסכמתה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשה ובגין כך יוחסה לו עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 16 בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מיהות המעשה - עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ו - 345(א)(2) לחוק העונשין.

ראיות התביעה

עדותה של המתלוננת ש. ל.

רקע

ש. ל. (להלן – ש.) העידה, בעמ' 212 ואילך בפרוטוקול מיום 19.12.06, כי הינה ילידת 28.7.85. שירתה בשירות לאומי במשך שנה כמדריכה בבי"ס 'נוף גליל' בקיבוץ פרוד ולאחר מכן עבדה עם הסוכנות היהודית. לאחר מכן יצאה לטיול מקיף במזרח. ש. הסבירה כי לא גויסה לצה"ל עקב בעיות גב, מהם סבלה בעקבות אימוני חץ וקשת. ש. אף סיפרה כי בשנת 2002 זכתה באליפות הארץ בחץ וקשת במקום הראשון ולמעשה היא אלופת הארץ לשנת 2002. בתקופות אחרות זכתה במקום השני והשלישי. ש. סיפרה כי עתה שבה מהטיול במזרח ועתה נבחנת בבחינות של הסוכנות היהודית לצורך הדרכת נוער יהודי במחנות קיץ בארה"ב.

באשר להיכרותה עם הנאשם סיפרה כי הכירה אותו בהיותה בגיל 15-16 שנים, בסוף כתה י', מועד בו החלה ללמוד אצלו קונג פו בהרצליה. ש. מסרה כי החוג התקיים בחופשת הקיץ בספורטק ליד קניון 'שבעת הכוכבים' בהרצליה ובחורף באולם הסגור ברח' סוקולוב בהרצליה. ש. התאמנה בחוג אצל הנאשם בהיותה בת 15 וחצי עד 17 וחצי, בעת היותה בכיתות י' ו – יא'.

האירוע הראשון

באשר לאירוע הראשון מסרה ש. כי היה זה בתק' החורף, ביום חורפי במיוחד, ובעוד היא סבלה מחום גבוה וסחרחורות. חרף העובדה כי לא חשה בטוב החליטה ללכת לחוג, מרחק הליכה של כ – 25 דק' בגשם. בתום האימון, שנמשך כשלוש שעות, מצבה של ש. החמיר והנאשם הציע לה לקחת אותה לביתה, שכן לא יכלה לילך הביתה ברגל. ש. תיארה כי הנאשם נהג מדי פעם להסיע את התלמידים הביתה. את ש. הסיע לביתה 3 פעמים מקסימום. באותו יום חורפי הסיע הנאשם את ש. לבדה. הנאשם וש. נכנסו לרכבו של הנאשם, שלדבריה היה רכב פרטי, בצבע לבן ועליו היתה מודבקת מדבקה של 'איסאי'.[F1]  הנאשם ישב במושב של הנהג וש. ישבה במושב שליד הנהג.

לאחר שנכנסנו לרכב, ובעוד הם עומדים בחניון ליד הספריה[F2] , הציע הנאשם את עזרתו בריפויה של ש., אשר כאמור חשה מאוד ברע, ולסייע לה בהורדת חום גופה שעלה. ש. סיפרה כי הנאשם נהג בשיעורים להסביר לתלמידים על הצ'קרות וגם נהג להדגים על ילדים היכן יש נק' לחיצה ולמה הן מסייעות. השיעורים התנהלו כדלקמן: קודם מתיחות, אח"כ קונג פו, ובמהלך השיעור הסברים על נק' הלחיצה כולל הדגמות.

ובעמ' 217 שורה 6 מתארת ש., כדלקמן:

 

"העדה :              שאני ארגיש טוב, כי הייתי מאוד חולה, אז הוא אמר שהוא רוצה לעזור לי, אז אני שאלתי איך? ואז הוא אמר בנקודת הלחיצה שהוא תמיד לימד אותנו. הוא תמיד לימד אותנו על נקודות הלחיצה. ואז, טוב, היו לי בגדים מאוד גדולים באימונים.

ש :         איזה בגדים, תתארי?

ת :         מכנסיים כחולים רחבות, כי היינו צריכים לבוא עם בגדים ספורטיביים וחולצה גדולה, לא זוכרת איזה צבע, אבל המכנסיים היו כחול כהה.

ש :         או.קי. ולבשת רק מכנסיים וחולצה? ירד גשם את מתארת, מה לבשת?

ת :         לא, אני לבשתי גם, אני זוכרת לבשתי משהו חם. אני זוכרת. ומכנסיים ונעלי ספורט, באתי תמיד עם בגדים ספורטיביים, ואז ישבנו במכונית והוא אמר שהוא רוצה לעזור לי. אז הוא אמר שהוא יעשה (צ"ל יעסה – תיקון שלי – ב.פ.ש.) לי באיבר המין, שזה המקום הכי טוב -

ש :         למה?

ת :         שלפתור את המחלות האלה אם אני חולה. אז הוא זה, אז פתחתי את המכנס ואז הוא, והמכנס נפל עד לקטע הזה.

ש :         עד לאן? עד לברכיים?

ת :         כן. עד לברכיים, כי זה היו מכנסיים מאוד  גדולות.

ש :         או.קי.

ת :         ואז  הוא החדיר את האצבע שלו -

ש :         את צריכה לספר, כי בית המשפט לא יודע שום דבר, את צריכה לספר גם אם זה לא נעים את צריכה לספר. או.קי.?

ת :         או.קי. ואז הוא החדיר את האצבע שלו לאיבר המין שלי.

ש :         מה הוא עשה שם?

ת :         הוא עשה בתנועות מעגליות, והוא אמר שזה יעזור לי. ואז פתאום הוא שאל אם עשיתי כבר עם החבר שלי אהבה. אז אני כבר התחלתי להבין שמשהו לא בסדר, ואז אחרי כמה שניות הוא הפסיק. והוא לקח אותי הביתה.

ש :         או.קי.

ת :         ואז כאשר אני הגעתי הביתה אני לא הבנתי מה  קורה, לא הבנתי בדיוק איך זה קרה ומה זה, אני פשוט הדחקתי את זה כשחזרתי הביתה. ואז הלכתי לישון, וזהו.

ש :         או.קי. עכשיו, כשסיפרת לנו על זה שכשהוא החדיר לך את האצבע לתוך איבר המין, אז רק תתארי לי מה הוא עשה, את אומרת שהמכנסיים ירדו עד לברכיים.

ת :         כן.

ש :         מה קרה עם התחתונים? מה היה עם זה? מה היה אז?

ת :         לא, את התחתונים אני זוכרת שהוא הוריד לי.

ש :         הוא הוריד לך?

ת :         כן.

ש :         או.קי. את אמרת לו משהו במהלך האירוע?

ת :         לא, אני זוכרת רק שהייתי מאוד מבולבלת, אז הוא אמר שהוא רק מנסה לעזור לי בנקודות הלחיצה. ואז אחרי זה המקרה לקח רק לא הרבה זמן, ואז אני ישר, ואז הוא ישר שאל אותי את השאלה אם עשיתי עם החבר שלי כבר, ואז אני כבר קלטתי ואז הוא הפסיק."

ש. תיארה כי כששבה לביתה מדדה חום וראתה כי חום גופה עלה לכדי – 40 מעלות. מיד לאחר מכן הלכה לישון. עוד סיפרה כי התקשרה טלפונית לאימה וביקשה כי תשוב הביתה. לגבי אירוע האונס סיפרה כי רצתה לשכוח את המקרה. ש. סיפר כי אחרי האירוע הדחיקה את המקרה והמשיכה ללכת לשיעורי הקונג פו.

אחרי כמה זמן אירע האירוע השני.

האירוע השני

המקרה השני אירע בקיץ, כשהאימונים התרחשו בספורטק, בהיותה באמצע כיתה יא', בהיותה בת 16 וחצי – 17.

האירוע השני אירע כשנה אחרי האירוע הראשון.

הספורטק נמצא מרחק הליכה של כ – 45 דק' מביתה של ש..

בתום השיעור הנאשם הסיע 4 ילדים, כולל את ש., ברכבו הביתה. הם היו 3 נערים וש.. כשנכנסו לרכבו של הנאשם, הורה הנאשם לש. לשבת במושב הסמוך לנהג. ש. לא הבינה מדוע. ש. לא דאגה מאחר והיו 3 בנים נוספים ביחד עימה ברכב.

ש. סברה לתומה כי הנאשם יסיע אותה ראשונה לביתה ואח"כ יסיע את שאר הבנים אולם הנאשם בחר קודם להסיע את הבנים לביתם ולאחר מכן להסיע אותה לביתה. לדברי ש. הסעת הילדים תחילה ואחריהם אותה יוצרת סיבוב ארוך יותר וסדר ההורדה איננו הגיוני.

הנאשם הגיע בסמוך לביתה של ש., ברח' הגדוד העברי 40 הרצליה.

ש. תיארה את הרחוב כרחוב קטן, שיש בו כמה בתים, "לא הרבה", לדבריה,  אין תנועה רבה ברחוב, מעט מאוד אנשים הולכים בו. התנועה ברחוב נעשית בעיקר ברכבים.

הנאשם עצר בסמוך לביתה של ש. את הרכב, ובשלב זה מתארת ש. בעמ' 224 שורה 22:

"ת :       אז פשוט עצרנו קרוב ליד הבית שלי, ואז פתאום אני רציתי, חשבתי ללכת. ואז פתאום הוא קירב את הפנים שלו אליי. אז אני לא הבנתי מה קורה, אז אני הרחקתי את עצמי, ואז פתאום רציתי כבר לצאת, אז פתחתי את הדלת ואז פתאום הוא החזיק לי ברגל.

ש :         כן. ו -?

ת :         ואז הוא אמר "לאן את הולכת", ואז אני ישר נלחצתי ואני ברחתי הביתה."

ובהמשך, בעמ' 225 שורה 28:

"כ. ה. שפירא :  תתארי מה היה בסיטואציה הזאת שכרגע סיפרת לנו אותה.

העדה :  הוא פשוט קירב את הפנים שלו אליי.

כ. ה. שפירא :    איך הוא קירב? מה זאת אומרת קירב?

העדה :  אני ישבתי לידו במכונית, ישבתי מצד ימין באותו מקום שליד הנהג.

עו"ד פלוס :        או.קי. אני -

כ. ה. שפירא :    עזבי אותה, עזבי אותה. תני לה לדבר. ואז?

העדה :  הוא פשוט קירב את הפנים שלו אליי.

כ. ה. שפירא :    באיזה צורה זה היה? כאילו איך עושים את זה? איך הוא עשה את זה?

העדה :  מה זאת אומרת?

כ. ה. אמסטרדם :             פנים מול פנים?

העדה :  כן, שקירב את הפנים שלו לכיוון הפנים שלי, ואז אני כבר -

כ. ה. שפירא :    אז העדה מדגימה שהיא מכופפת את חלק הגוף העליון כאן.

העדה :  כן, שהגוף העליון שלו -

כ. ה. אמסטרדם :             רוכן?

העדה :  כן, נרכן מעליי.

עו"ד פלוס :        או.קי. לאיזה מידת קרבה הוא הגיע?

העדה :  ככה.

ש :         איך?

ת :         כמעט אף אל אף פנים מול פנים.

ש :         או.קי.

ת :         ואני כבר הבנתי שהוא בטח רוצה לנשק אותי או משהו כזה. ואז אני רציתי כבר ללכת. ואז אני פתחתי את הדלת, ואז הוא החזיק את הירך השמאלי (צ"ל – השמאלית – תיקון שלי – ב.פ.ש.) שלי.

ש :         כן, עם היד?

ת :         עם היד הוא החזיק את הירך השמאלי והוא אמר לאן את הולכת.

ש :         או.קי.

ת :         ואז אני פשוט ברחתי. ברחתי הביתה ואז התקשרתי להורים שיבואו מהר ואז פתאום אני נזכרתי, אני נזכרתי במקרה הראשון ואז אני אמרתי רגע –"

ובהמשך, בעמ' 227 שורה 4:

"כ. ה. טימן :     אז הוא תפס אותך בירך ואת יצאת מ -

העדה :  תפס אותי בירך ואז אני -

כ. ה. טימן :        פתחת את הדלת.

העדה :  פתחתי את הדלת ורצתי הביתה, ואז באותו זמן אני התקשרתי להורים שיבואו הביתה.

עו"ד פלוס :        לאן התקשרת?

העדה :  התקשרתי לפלאפון של אמא שלי.

ש :         או.קי. זאת אומרת ההורים לא ביחד, ההורים לא עובדים באותו מקום.

ת :         טוב, במקרה כן.

ש :         באמת? נכון לאז הם עבדו באותו מקום?

ת :         באותו זמן הם עבדו אבל באותו יחד כי אמא שלי מנהלת שני בתי ספר למוסיקה ואבא שלי המנכ"ל.

ש :         אבל מה המקצוע של אבא שלך?

ת :         אבא שלי הוא רואה חשבון. אז הוא רואה החשבון של העסק. אז אני התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה לבוא מהר, ואז הם באו מהר ואני סיפרתי להם."

ש. העידה כי כשהוריה שבו הביתה סיפרה להוריה על המקרה השני, הטרי, שאירע באותו היום ולאחר מכן לקחה את אימה לצד וסיפרה לה גם על המקרה הראשון, עליו לא סיפרה בנוכחות אביה מפאת הבושה ואי הנעימות לשתף את אביה בדבר כה אינטימי.

ש. מסרה כי היא והוריה גמרו אומר בליבם עוד באותו היום להגיש תלונה  במשטרה. אחרי מס' ימים (יום-יומיים) סרה לתחנת המשטרה בהרצליה, ביחד עם אביה, להגיש תלונה.  ש. ואביה הופנו לחדרו של שוטר, שאינה יודעת את שמו. דיווחה לו על המקרה השני בלבד, השוטר בדק במחשב של המשטרה ואמר כי אין תלונות נוספות על תקיפה מינית כנגד הנאשם. השוטר גם אמר שבמידה ויתווספו תלונות נוספות הוא ייצור עימהם קשר. בסיכומו של דבר, העידה ש., לא הוגשה על ידם תלונה כנגד הנאשם באותו מועד, וזאת בעצת השוטר.

ש. הסבירה כי סרה עם אביה לתחנת המשטרה לצורך הגשת תלונה, הגם שלא סיפרה לו על שני האירועים ולא היתה בפניו התמונה המלאה, ולא עם אימה, שלה היתה התמונה המלאה, מן הטעם שאימה היתה באותה עת טרודה בעניינים משפטיים בעקבות גניבה של עובד שלה, אשר גנב ממנה כספים. במצב דברים זה אביה של ש. לא רצה להוסיף לאימה טרדה נוספת בתקופה קשה ולחוצה לכשעצמה.

ש. הסבירה כי סיפרה לשוטר רק על המקרה השני, גם מאחר ואביה היה נוכח שם וגם בגלל שבחדר החקירות נכחו שני שוטרים, ממין זכר, והרגישה שלא בנוח לספר להם על האירוע השני, שהיה אירוע אונס, ומטבע הדברים תוכנו אינטימי יותר.

ש. הסבירה כי אחרי המקרה הראשון, המשיכה להשתתף בחוג. אחרי האירוע הראשון הדחיקה את המקרה, לא הבינה בדיוק מה קרה, וניסתה לשכוח מהענין. לעומ"ז, לאחר האירוע השני הבינה מה אירע ולפתע חזר אליה גם המקרה הראשון. במצב דברים זה סיפרה מיד להוריה ובמקביל חדלה מלהגיע ולהשתתף בחוג.

  

על ההשתלשלות שהובילה אותה להגשת התלונה במשטרה

בענין זה העידה ש. בעמ' 231 שורה 3 ואילך:

אחרי כמה שנים ע. התקשרה ע. אל ש. ואמרה לה ששמעה משי שמשהו קרה והיא מתכוונת להגיש תלונה והיא רוצה לדבר איתה. השתיים קבעו להיפגש במרכז לב העיר בהרצליה.

ש. סיפרה שהן היו שתי בנות בחוג: נטלי והיא. מאחר ונטלי היתה צעירה מש., ש. חששה כי נטלי תיפגע ע"י הנאשם. בנסיבות אלו סיפרה ש. לנטלי על האירוע השני בלבד והזהירה אותה לבל תשתתף בחוג של הנאשם. ש. העידה כי איננה יודעת אם נטלי המשיכה להשתתף בחוג, אם לאו. בהמשך סיפרה נטלי לש. כי עברה להתאמן אצל שי.

באשר לפגישה בין ש. לבין ע. סיפרה ש. בעמ' 232 שורה 15:

"העדה :              אה, אני מצטערת הסתבכתי. אז נפגשנו בלב העיר ואז היא סיפרה לי, היא לא סיפרה לי פרטים מלאים אבל היא רק אמרה לי שהוא גם ניסה לעשות משהו והיא רוצה, היא הגישה תלונה במשטרה, והיא היתה מעוניינת שיהיה עוד מישהו, שיבוא עוד מישהו שירצה, כי אז זה יהיה יותר טוב, אפשר לעשות משהו, עדיף שניים מהאחד. אז היא אמרה לי שהיא רצתה שאני אלך גם, שאני אספר עוד פעם את העדות, ואז בחור התקשר אליי מהמשטרה, זה אני זוכרת שהשם שלו רונן, זה היה מהמשטרה. ואז הוא הזמין אותי למשטרה ואז אני הלכתי למשטרה וסיפרתי, הלכתי לבד. ואני כבר סיפרתי את שתי העדויות, ורונן לא קיבל אותי במשטרה. זה היה מישהו אחר. 

ש :         כשרונן התקשר אלייך בטלפון והזמין אותך למשטרה, היכן היית?

ת :         הייתי, באותו זמן שהוא התקשר הייתי בקניון עזריאלי, שזה היה מאוד המוני, ואז הוא התחיל לשאול אותי על המקרים, אז אני סיפרתי לו רק את המקרה השני, הייתי במקום מאוד המוני, מאוד אנשים, ולא היה לי נעים גם לספר, לא בטלפון וגם לספר עם מקום עם כל כך הרבה אנשים, לדעתי זה לא, איך להגיד? זה לא לעניין לדבר על זה בטלפון גם.

ש :         טוב. או.קי.

ת :         לספר דברים כאלה אינטימיים."

בנסיון למקם את כל האירועים מבחינת זמנים העידה ש.  כי תאריכים איננו הצד החזק שלה. אולם העידה כי האירוע הראשון, שאירע בחורף, היה בסוף שנת 2001 תחילת שנת 2002, והאירוע השני, שאירע בקיץ, התרחש בסוף כיתה יא', קיץ שנת 2002. 

הפעם הראשונה שש. סרה למשטרה עם אביה זה היה כמה ימים אחרי המקרה השני, כלומר בקיץ שנת 2002.

ביום 8.7.04 שעה 16:31 הגישה תלונה במשטרה.

הפגישה בינה לבין ע. אירעה כשבוע-שבועיים לפני מועד הגשת התלונה במשטרה, היינו, סוף יוני תחילת יולי 2004.

ש. העידה כי בתקופת האירוע הראשון לא היה לה שום ניסיון מיני, וזאת חרף העובדה כי היה לה חבר שנה וחצי באותה עת.

ש. העידה כי אחרי שנפרדה מהחבר שלה, עקב מות אימו ועזיבתו את הארץ לא היה לה חבר במשך 4 שנים. לפני חצי שנה הכירה בחור בטיול במזרח, שהינו חברה הנוכחי.

באשר ליחסה אל הנאשם במהלך התקופה, בה למדה אצלו, העידה ש., בעמ' 239 שורה 9:

"ת :       לדעתי אני זוכרת שכל התלמידים כיבדו אותו, כי הוא באמת היה מורה מאוד מכובד, והוא גם התאמן שנים רבות ובשבילנו שהוא עזב את המקצוע שהיה לו בעבר הוא היה בעבר אני זוכרת מהנדס, ואז הוא עזב את המקצוע שלו למטרה שהוא אוהב, הערכנו את זה מאוד. ואני מאוד הערכתי אותו כמורה."

ש. התבקשה להשתתף בעימות עם הנאשם והיא סירבה שכן היא חשה שאיננה יכולה לעמוד במעמסה הנפשית הכרוכה בכך.

כשש. נתבקשה להתייחס לגרסת הנאשם, לפיה כל דבריה אינם אלא שקר גס, העידה בעמ' 239 שורה 21:

"ש :      או.קי. הנאשם אומר שאת ממציאה את הסיפור הזה וזה שקר מוחלט, מה ההתייחסות שלך לגרסה שלו?

ת :         מאוד חבל לי, מאוד חבל לי שככה גם מורה כל כך מכובד ככה מתנהג, שהוא מנצל את הכיבוד של התלמידים שלו לרעה. כי אנחנו מאוד כיבדנו אותו ונתנו לו הערכה אז זה ניצול, גם ניצול מיני וגם ניצול הערכת תלמידים .

ש :         ומה יש לך לומר על זה שהוא אומר שאת משקרת?

ת :         אני דוברת אמת, אין לי כל סיבה שאני אשקר כאן. אני פשוט לא רוצה שזה יקרה לעוד בחורות מה שקרה לי ולע.."

עדותה של ע. ה. – המתלוננת – נשוא האישום השני

ע. העידה בעמ' 4 ואילך כדלקמן:

הינה ילידת 28.9.87, משרתת במועד עדותה בביהמ"ש בצה"ל כחיילת במודיעין.

בשנת 2002, במועד הרלבנטי לאישום זה, היתה בכיתה ט', השתתפה בחוג ריקוד 5 פעמים בשבוע בסטודיו למחול ברח' סוקולוב 56 בהרצליה (להלן – הסטודיו).

את הנאשם הכירה בשל כך שלימד קונג פו באולם, המקביל לסטודיו (להלן – האולם). האולם והסטודיו היו ממוקמים באותו קומה, קרי, 3 אולמות, שביניהם יש לובי.

ע. כאמור רקדה בסטודיו כמה שנים וראתה את הנאשם באופן תדיר. בתחילה הקשר התמצה באמירת שלום, ותו לא. לאחר מכן התהדק הקשר וזאת באמצעותו ובסיועו של שי חי, תלמיד כיתה ז', שהיה תלמיד של הנאשם, וידיד של ע.. הקשר בין ע. לנאשם התבטא בכך שע. חשה בכאבים, כגון: כאבי ראש, גב, ברכיים, וזאת בעטיו של הריקוד האינטנסיבי, אשר גרמו לכאבים בכל חלקי גופה. הנאשם הציע לטפל בע. בבעיות הכאבים הנ"ל. הנאשם הציע מדי פעם לפני שיעור לטפל בע., אם ע"י לחיצה באוזן, בכתף. עפ"י עדותה של ע. הנאשם טיפל בע. באמצעות לחיצות מספר פעמים (לא עשרות).              

בשלב מאוחר יותר, עת ע. סבלה מכאבי גב וברכיים, הציע לה הנאשם להצטרף לחוג 'איסאי', שלימד בנוסף לקונג פו. ע. העידה כי הנאשם הוא אבי שיטת ה'איסאי' והוא זה שהמציא שיטה זו ולימד אותה פעם בשבוע, בימי ו' בצהריים. ע. סיפרה כי הנאשם אמר לה כי שיטה זו תקל על כאבי הגב מהם סבלה. ע. נענתה להצעתו של הנאשם והשתתפה בחוג 'איסאי' ביום ו' בצהריים מס' פעמים.

ע. מסרה בעדותה כי מערכת היחסים, ששררה בינה לבין הנאשם, היתה ידידותית ביותר לצד העובדה כי הנאשם היה בעבורה גורם סמכותי ומוערך. ע. הטעימה ואמרה כי עובר להיכרותה את הנאשם לא ידעה דבר על שיטת ה'איסאי' לכן נתנה אמון מלא בדבריו. ובלשונה בעמ' 6 שורה 21:

"כאילו, כל דבר שהוא אמר האמנתי לו שזה נכון. לא ידעתי אם זה עובד או לא, לא היה לי איכפת לנסות כדי שזה יקל על הכאבים".              

ע. מסרה כי היתה אצלו לא יותר מ - 3 פעמים בימי ו'. בפעם האחרונה, שאירעה אחרי חג הפסח, של שנת 2002, בהיתה בת 14 ו – 8 חודשים לערך, במהלך השיעור הוא נתן לה כמה תרגילים בנפרד להקלת כאבי הגב. בסוף השיעור הנאשם אמר לכולם ללכת, ובעמ' 7 שורה 7, מוסרת כדלקמן:

"ואז הוא אמר שאני אחכה אחרי השיעור והוא יעזור לי לעשות משהו שיקל על הכאבים בגב. כולם עזבו את הסטודיו. אנחנו היינו לבד שם כי בימי שישי לא לימדו באולמות המקבילים. ואז הוא ביקש ממני לשכב על הגב, אני זוכרת ששכבתי על הגב כשכפות רגליים על הרצפה, שהברכיים כזה,

ש :         מכופפות?

ת :         כן. והוא התחיל להסביר לי על הכאב בגב אם הוא יטפל בהם, משהו שהם יזרימו אנרגיה, לא יודעת, ולבשתי גופיה וטרנינג, כי תמיד הייתי לובשת בגדי גוף, זו היתה הפעם היחידה שלא. אז התחיל לעסות את הבטן התחתונה בטענה שיש שם צ’קרה.

ש :         כשאת אומרת בטן תחתונה למה את מתכוונת?

ת :         מתחת לטוסיק, קצת מעל החגורה.

ש :         וזה היה מעל לזהו?

ת :         בהתחלה מעל הגופיה, ואז ככה תוך כדי שהוא מסביר הוא ... אותה, והוא בודק בטן רכה עם שתי אצבעות, והוא הסביר שזה צ’קרה ואז תוך כדי שהוא מסביר הוא הכניס את היד מתחת למכנסיים על התחתונים בהתחלה.

ש :         באיזה מקום מעל התחתונים?

ת :         בהתחלה הוא אמר שהוא מחפש נקודת צ’קרה שהיא נמצאת בין פי הטבעת לאיבר המין. הוא כאילו לא מצא אותה, אז הוא הכניס את היד כאילו מתחת.

כ. ה. טימן :        העדה מתחילה לבכות. זקוקה להפסקה. ממשיכה לבכות.

ת :         בסדר. אחרי זה קפצתי קצת כזה, כאילו רפלקס, לא הבנתי מה הוא עושה, הוא אומר אני מכיר, אני עושה את הטיפול הזה הרבה פעמים, אני מכיר את זה. אני רק שניה, מחפש את הנקודה, נשאר עם שתי אצבעות וזהו.

ש :         נמצא עם שתי אצבעות איפה?

ת :         פי הטבעת ואיבר המין.

ש :         מתחת לתחתונים?

ת :         כן.

כ. ה. טימן :        אני מבקש שהיא תחזור שוב פעם. איבר, מה מה איבר המין ופי הטבעת, שתדבר יותר ברור.

ת :         הוא מחפש את הצ'קרה שנמצאת שם באמצע הוא אמר לי שאם הוא כאילו ברגע שהוא ייעשה (צ"ל ייעסה – תיקון שלי ב.ש.פ.) אותה,

כ. ה. טימן :        אני מצטער. יש מילים שהעדה בולעת, אני כל מילה אצלי חשובה בנושא הזה.

כ. ה. שפירא :    ברגע שהוא מעסה אותה זה יקל עליה פיזית בגב. ברגע שהוא ימצא את הנקודה זה יקל לה על הכאבים בגב, זה מה שהיא אומרת.

כ. ה. טימן :        אם אפשר לבקש כדי שלא אטריח כל פעם שתדבר בקול רם ויותר ברור, שלא המילים.

ת :         הוא ממשיך להסביר על הנקודה ומה היא עושה, הוא גם לא הסתכל עלי הוא הסתכל רחוק ממני, זהו, הוא המשיך את אותו דבר עם שתי אצבעות, ואחרי שתיים או שלוש דקות הוא אמר או קיי, סיימנו, הרמתי את התחתונים ואת המכנסיים. וזהו, וקמנו, באנו לצאת מהאולם, אני זוכרת שהתעכבנו שם בקולר, שם הוא אמר לי, את יודעת זה אין לי סודיות רפואית, זה משהו שאני עושה, אני לא מספר או משהו, אני עושה את זה וזה בסדר, זה מאוד הביך אותי, ואז הוא שאל אם אני צריכה טרמפ הביתה או באים לאסוף אותי. אמרתי לו זה בסדר כי אבא מחכה לי למטה. ירדנו מהמדרגות, זה קומה שלישית, אין שם מעלית. ירדנו במדרגות, הוא הלך לכיוון אחד ואני הלכתי לכיוון אחר. זהו.

ש :         או קיי. ומה קרה לכאבי הגב אחרי הטיפול?

ת :         לא ממש חשבתי על הגב אחרי הטיפול.

ש :         למה?

עו"ד מרוז :         אני מבקש לציין כי העדה צוחקת.

ש :         למה?

ת :         כי זה ממש הביך אותי, ממש, זה הגעיל אותי, וכאילו לא היה לי סבלנות. זהו, חשבתי על זה אחר כך.

ש :         תגידי לי, הנאשם במהלך הקשר ביניכם סיפר לך על צ'קרות שקיימות בגוף, נכון?

ת :         רק על הראש אני חושבת לא על הצ'קרות בבטן.

ש :         ומה עשית לאחר האירוע?

ת :         אחרי זה חשבתי על זה קצת באותו יום, וזה ממש הביך אותי, החלטתי שאני לא חושבת על זה יותר אבל אני מפסיקה ללכת.

ש :         לאן ללכת?

ת :         לשיעורי איסאי. המשכתי להגיע לסטודיו, אמרתי שיש לי עומס של חזרות להופעה של סוף שנה ושאני לא רוצה להמשיך בזה."

ובעמ' 14 שורה 12 מבהירה עדה:

ש :         את סיפרת לנו שבאותו אירוע שהנאשם ניסה להקל עלייך את כאבי הגב הוא עיסה בין איבר המין לפי הטבעת, כן. אני רוצה שתבהירי האם הנאשם החדיר את האצבעות לאיבר המין?

ת :         לא.

ובעמ' 17 שורה 2 מוסיפה בעדה כדלקמן:

"ש :      מה הנאשם אמר לך באותו אירוע שאנחנו מדברים אחרי שהוא עיסה לך את הקטע בין איבר המין לפי הטבעת, מה הוא אמר לך הנאשם?

ת :         הוא אמר לי שיש משהו שנקרא בסודיות רפואית.

ש :         מה הוא אמר לך בקשר לעצמך, לגוף שלך, מה הוא אמר לך?

ת :         אה, הוא מראה אני רואה שיש לך חוסר איזון ומשהו במיניות שלך שזה ישפיע עלייך להמשך, ואני לא יכול להגיד כרגע במה. זהו. הוא אמר את זה, לא הבנתי כלום, והוא לא פירט, זהו."  

ובעמ' 25 שורה 4 מוסיפה:

ש :         זה היה על מיטה?

ת :         לא על הרצפה.

ש :         וגם הפעם זה היה על הרצפה?

ת :         כן.

ש :         או קיי. ההתחלה היא דומה, את נשכבת על הגב?

ת :         נכון.

ש :         פתאום יש שינוי, פתאום הוא נוגע בך בבטן.

ת :         נכון, אז קפצתי ואז הוא אומר לי, נרתעתי כזה כי לא הבנתי איך הוא פתאום נוגע בי בבטן. לא הייתי מוכנה לזה לא צפיתי את זה. פתאום עשיתי תנועה של כאילו מה קורה פה, הוא אמר לי זה בסדר פה יש צ'קרה, שהיא שאם מטפלים בה היא מזרימה דרכה אנרגיה, זה יקל לך על הגב, זה בסדר אני מכיר את זה. אז לא אמרתי כלום, לא עניתי. לא אמרתי אני מסכימה, לא מסכימה, שום דבר. פשוט הקשבתי למה שהוא אומר ותוך כדי כמה שניות אחרי הוא המשיך במה שהוא עשה.

ש :         הוא המשיך במה שהוא עושה, ואת מה עושה, התפשטת?

ת :         לא, בהיתי בתקרה. אני לא זוכרת בכלל ששמעתי, חוץ מזה ששמעתי אותו ממשיך לדבר על צ'קרות, בהיתי בתקרה, לא זזתי.

ש :         לא הורדת את התחתונים, את המכנסיים?

ת :         לא, הוא הסתדר לבד. הוא הכניס את היד דרך, הוא לא ביקש ממני להוריד שיהיה לו יותר נוח או משהו כזה.

ש :         זאת אומרת את התחתונים והמכנסיים נשארו באותו מצב?

ת :         בערך.

ש :         ומה שהוא עשה הוא תחב ידיים, נכון? זה מה שאת אומרת לנו נכון?

ת :         כן בדיוק.

ש :         עוד שאלה אחת. אז למה היית צריכה אחרי שהוא סיים למה היית צריכה להרים את התחתונים ואת המכנסיים?

ת :         כי הוא הוריד אותם כשהוא הכניס את היד, הם ירדו קצת.  הם ירדו.

ש :         שאלתי אותך, הם נשארו באותו מצב, אמרת כן.

ת :         הם לא נשארו באותו מצב, כי זה לא יכול להיות שהם יהיו עלי כשהוא מכניס את היד. הם זזו, אז סידרתי אותם, כן הם זזו למטה.

ש :         או קיי, אז זה הטיפול הוא תוחב ידיים וזז קצת. וכשאת באה ומספרת בעדות שאת הרמת את המכנסיים והרמת את התחתונים.

ת :         לא, הרמתי למעלה סידרתי אותם, הם היו למטה.

ש :         סידרת אותם לא הרמת אותם.

ת :         הם היו יותר למטה, כי בגלל זה שהוא לא הצליח למצוא את נקודת צ'קרה בהתחלה, כשהוא הכניס את היד על התחתון, ואז באמת התחתון היה באותו מצב שהוא היה לפני בשביל זה הוא רצה למצוא את הנקודה יותר טוב אז הוא הכניס את היד, וכשהוא הכניס את היד הוא הוריד גם קצת את התחתון, לא הוריד אותו ממני.

ש :         אבל הוא אמר לך שהוא מחפש נקודה מסוימת?

ת :         נכון."

ובהמשך בעמ' 26 שורה 22:

"ש:       ע., אנחנו היינו בקטע שבו את אומרת שהוא שלח את ידו לבגדייך?

ת :         נכון.

ש :         אני שאלתי אותך לגבי הנגיעות בבטן, האם זה עורר אצלך איזה שהוא תשומת לב שמשהו חריג מתרחש. מה התשובה שלך?

ת :         שזה גרם לי לתגובה שהופתעתי, קפצתי. אבל לא אמרתי כלום. הוא ישר אמר לא זה בסדר, זה משהו שאני יודע לעשות, אני מחפש המשך להסביר.

ש :         או קיי, עכשיו כשהוא תוחב ידיים מעל התחתונים בשלב הראשון זה כבר משהו אחר. אני מניח שאמרת לו מה אתה עושה, תפסיק?

ת :         לא דיברתי.

ש :         למה?

ת :         קפאתי במקום, לא דיברתי. הוא המשיך, כאילו הוא הרגיש שקפצתי בגו, הוא המשיך להסביר."

ע. מסרה כי הנאשם שאל אותה לפשר הפסקת השתתפותה בשיעורי 'איסאי' והיא פטרה אותו בכך שיש לה עומס.

ע. סיפרה כי נעלה את הסיפור ולא חשבה עליו יותר.

באשר להשתלשלות האירועים, שהובילה את ע. להגשת התלונה במשטרה:

ע. מסרה  כי המשיכה לרקוד בסטודיו למחול, הסמוך לאולם בו מאמן הנאשם, ואף בירכה אותו ל'שלום' כשפגשה בו. ע. העידה כי כאשר ראתה אותו נרתעה ממנו אך לא ירדה לסופה של אותה רתיעה.

לאחר שנתיים ישבה עם שי חי (להלן – שי), שהיה תלמידו של הנאשם מס' שנים ולאחר מכן פתח סטודיו משלו. שי חי הינו ידיד של ע. והם נהגו להתראות בסטודיו. שי גם הציע לה לבוא לראות את הסטודיו החדש שלו ברחוב סוקולוב בהרצליה, וכך אכן עשתה. בפגישתם של שי וע. בסטודיו החדש של שי, שנתקיימה כשבועיים וחצי לפני ה – 5.7.04, קרי, באמצע חודש יוני 2004,  סיפר לה שי כי מתרוצצות שמועות אודות כך שהנאשם הטריד מינית. בתחילה ע. הביעה פליאה לעובדה זו, שלאחריה השתתקה, ולאחריה פתחה את סגור ליבה והתוודתה כי גם היא היתה קורבנו של הנאשם, ובענין ר' נא בעמ' 10 שורה 4, כדלקמן:

"בין שי למשה. הם לא דיברו. שי לא אהב אותו, לא ידעתי בדיוק מה קרה ביניהם, ואז הוא אמר יאו תשמעי איזה קטע, יש שמועות שמשה הטריד מישהי מינית. אמרתי לו מה לא יכול להיות זה מצחיק כי אנחנו מכירים אותו, כאילו, שנים אנחנו מכירים אותו, איך זה יכול להיות. אמר אני אומר לך בכל הרצליה מדברים על זה וזה איזה מישהי שלמדה אצלו בקונג פו, והטריד אותה מינית. ואז בהתחלה קצת התווכחתי איתו, אמרתי לו לא נראה לי שזה יכול להיות, הוא בנאדם מבוגר, אבא לילדים, כאילו כל הדברים שלא נראו לי הגיוניים שזה יקרה, ואז אחרי כמה דקות כאילו השתתקתי, נזכרתי במקרה ואמרתי רגע נראה לי שזה קרה גם לי. בהתחלה לא הבנתי מה בדיוק קרה. נזכרתי תוך כדי כמה זמן. ממש התחלתי לבכות, הלכתי הביתה, ובאותו ערב,

ש :         ומה סיפרת לשי באותו?

ת :         לשי אמרתי שנראה לי שהוא נגע גם בי. לא רציתי להגיד כלום כי לא זכרתי את הכל. באותו ערב הוא התקשר אלי שי והוא התחיל לנחש בטלפון, מה הוא עשה לך, כל מיני דברים, מה נראה לו שהוא עשה. לא הסכמתי להגיד, אמרתי לו בערך, והוא אמר טוב את חייבת להגיש תלונה, תתקשרי לאבא שלך, תספרי למישהו, תלכי למשטרה, את חייבת.

ש :         את זוכרת מתי היתה הפגישה הזאת עם שי בסטודיו של שי בערך?

ת :         זה היה שנתיים אחרי המקרה. זה היה בערב, אבל אני לא,

ש :         את לא זוכרת? באיזה כיתה היית אז? אמרת שנתיים אחרים?

ת :         שנתיים אחרי המקרה זה בי"א. זה היה יום אחד באמצע השבוע בערב, אני לא זוכרת בדיוק מתי, איזה יום.

ש :         רציתי לרענן את זיכרונה,

כ. ה. טימן :        דברים שאומרים יותר בקול רם אתה לא שומע"

בהמשך, סיפרה ע. כיצד שיתפה את הוריה במעשה – נשוא כתב האישום – בחצות הליל, קרי, באמצע הלילה, התקשרה לאביה בבכי ואמרה לו כי מישהו הטריד אותה מינית. אביה ביקש אותה כי תמתין לבוקר שלמחרת. למחרת שיתפה גם את אימה. יצויין כי ע. מעולם לא מסרה פרטים מדוייקים על פרטי המעשה מן הטעם כי הדבר גרם לה למבוכה רבה. לאחר מכן החליטו הוריה לפנות לסיוע במרכז לנפגעות אונס. הוריה של ע. וע. פנו למרכז לנפגעות אונס ובסיועם הוגשה התלונה – נשוא האישום השני בתיק זה. לענין פנייתה של ע. להוריה והנסיבות, בהן סיפרה להוריה על המעשה, על הפניה למרכז לנפגעות אונס ולאחריה למשטרה לצורך הגשת התלונה - ר' נא עמ' 10 שורה 7, כדלקמן: 

"ש :      אני ממשיכה. או קיי, מה עשית הלאה?

ת :         באותו ערב בעצם בלילה כבר ממש מאוחר התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שאני חושבת שמישהו לפני שנתיים בערך נגע בי.

ש :         מתי התקשרת לאבא שלך?

ת :         זה היה ממש מאוחר אחרי 12:00 בלילה, אחרי ששי דיבר איתי באותו יום. התקשרתי ובכיתי ואמרתי לו נראה לי שמישהו הטריד אותי מינית, אני לא בדיוק יודעת, והוא ניסה להרגיע אותי, הוא לא ממש ידע מה היה. הוא אמר טוב, זה בטח לא כל כך רציני, אם עבר כל כך הרבה זמן. נדבר על זה בבוקר.

כ. ה. שפירא :    למה היית צריכה להתקשר אליו?

ת :         לאבא? הימים (צ"ל ההורים – תיקון שלי – ב.ש.פ.) שלי גרושים ושניהם גרים בקיבוץ אבל זה היה יום שהייתי אצל אמא שלי ואבא שלי היה אצל חברה שלו, זה לא בקיבוץ. אמא שלי ישנה והתקשרתי אליו.

כ. ה. שפירא :    אמא שלך לא שמעה שאת מדברת איתו?

ת :         לא. סיפרתי לה יום למחרת רק.

ש :         אני רק רוצה לרענן את זיכרונה של העדה מתי היתה הפגישה היא היתה אצל שי ושם התעורר כל העניין הזה. לרענן את זיכרונה מתוך הודאתה במשטרה מיום 5 ליולי 2004, שעה 11:12 דקות, בעמוד 2, שורה 37.  תקראי לבד, בשקט. מתי היתה הפגישה שלך בסטודיו של שי?

ת :         כשבועיים וחצי לפני ה- 5 ליולי.

ש :         איזה שנה?

ת :         2004.

ש :         מה זה התאריך הזה, מה עשית ב- 5 ליולי 2004?

ת :         הלכתי להגיש את התלונה במשטרה."

ש :         או קיי. הגשת את התלונה במשטרה, או קיי. מה עשית הלאה?

ת :         אחרי זה סיפרתי לאבא באותו הלילה. אמר לי זה בטח לא כל כך חמור, נדבר בבוקר כשקצת תירגעי ותחשבי על זה. וגם בבוקר המשכתי להיזכר, גם סיפרתי לו ולאמא. לא סיפרתי אף פעם מה בדיוק, כאילו זה ממש מביך אותי, לא רציתי כאילו שהם ידעו ."

ש :         עם מי באת לפה היום?

ת :         עם אמא.

ש :         איפה היא?

ת :         בחוץ. לא חושבת שהם יודעים כאילו עדיין מה בדיוק היה. ואז הציעו שנלך למרכז נפגעים ברעננה. קבענו שם פגישה אחרי שדיברתי איתם בטלפון ונפגשנו איתם. סיפרתי להם מה היה והם הציעו לי להגיש תלונה. אז אחת מהן ליוותה אותי להגשת התלונה.

ש :         את זוכרת איך קוראים לה.

ת :         כרמלה אני חושבת.

ש :         עם מי הלכת להגיש תלונה במשטרה, עם כרמלה את אומרת? מי עוד?

ת :         אני לא זוכרת את האמת עם מי, יכול להיות שעם אבא, אני לא זוכרת. הייתי לבד בפנים כשהגשתי אותה.

כ. ה. שפירא :    לכרמלה הזאת סיפרת את הכל או מה סיפרת לה?

ת :         אני אומרת את יודעת, רק במשטרה אם הייתי צריכה ממש לפרט. לפני זה לא אמרתי ממש במפורש."

ע. גם סיפרה על הקשר, שנוצר בינה לבין המתלוננת הנוספת ש. ל. (להלן – ש.), בתיווכו של שי. ש. קיבלה את הטלפון של ש. משי, יצרה עימה קשר טלפוני, קבעה עימה פגישה, במרכז העיר, ברחוב סוקולוב בהרצליה. במהלך הפגישה בין השתיים, ביררה ע. עם ש. אם הנאשם פגע גם בה מינית. ע. סיפרה בקווים כלליים על מעשהו של הנאשם בה, ש., מנגד, אישרה כי הנאשם פגע בה מינית, אך לא היתה מוכנה למסור פרטים לע.. ע. ביקשה מש. לסור למשטרה להגיש תלונה, ובכך התמצה הקשר ביניהם. ע. הטעימה והדגישה כי לא הכירה את ש. קודם לכן, למרות שש. זיהתה אותה, וכי מאז אותה פגישה לא ראתה אותה עוד. בענין זה ר' נא את דברי ע., עמ' 12 שורה 6, כדלקמן:

"ש :      מה כשסיפרת לשי על זה שהנאשם עשה בך מה שעשה, מה שי אמר לך?

ת :         בהתחלה הוא ניסה לנחש מה הוא עשה כי לא אמרתי לו מה בדיוק, אז הוא שאל ככה כאילו בחצי לא יודעת אם לצחוק, מה הוא דחף לך אצבעות, כל מיני דברים כאלו. אמרתי לו משהו כזה, בערך, לא בדיוק. ואז הוא אמר לי את חייבת ללכת להתלונן במשטרה.

ש :         מה הוא סיפר לך על בנות אחרות, מה הוא סיפר לך על אחרים?

ת :         הוא סיפר לי שיש מישהי אחת שלמדה קונג פו, שבעם (צ"ל שגם' – הערה שלי – ב.ש.פ.) עליה היו את השמועות.

ש :         איך קוראים לה?

ת :         ש..

ש :         זה רק להשתלשלות, היא עשתה פעולות הרי.

ת :         הוא אמר לי שישיג לי את הטלפון שלה שאני אפגש איתה ואדבר איתה ואראה שהוא עשה את זה גם לה. אז הוא הביא לי את הטלפון שלה. התקשרתי וביקשתי ממנה להיפגש איתי. היא הכירה אותי כנראה מהסטודיו, היא למדה קונג פו. אני לא הכרתי אותה לפני זה. וקבענו להיפגש במרכז העיר בהרצליה איפה שהיה המשביר, באותו רחוב של הסטודיו, קצת לפני. קבענו להיפגש. היא הגיעה והיא לא הסכימה לספר לי מה קרה. אני סיפרתי לה מה קרה אצלי. גם כן לא אמרתי הכל, אמרתי כאילו ככה שאפשר להגיד איך זה הגיע לזה, מהו הטיפול, דרך הסבר של הצ'קרות וכל זה. והיא אמרה לי,

ש :         מה כן אמרת לה לגבי מה שעשה לך, לש., מה אמרת לה?

ת :         שאלתי אותה רק שתגיד לי אם זה דומה, מה זה.

ש :         אמרת לה מה שהוא עשה לך?

ת :         כן אמרתי לה מה הוא עשה לי. לא חושבת שפירטתי בדיוק. אמרתי לה שהוא הכניס את היד אבל לא פירטתי אחרי זה. היא אמרה לי שהיא לא מוכנה להגיד מה הוא עשה אבל זה מאוד דומה. ביקשתי ממנה להגיש תלונה גם כן, שיאמינו לי שזה קרה עוד פעם שזה לא רק לי. ואז האי (צ"ל 'היא' – הערה שלי ב.ש.פ) אמרה לי שהיא מוכנה רק להגיש תלונה והיא לא רוצה שום קשר אחרי זה, שום דבר, שום כלום, היא לא רוצה שידעו לא רוצה לערב את המשפחה. היא לא רוצה לפתוח את זה. עדיף לה לא להתעסק עם זה.

ש :         מתי דיברת איתה ביחס להגשת תלונה במשטרה על ידך?

ת :         דיברתי איתה לפני שהגשתי את התלונה. לא הייתי איתה בקשר מאז וגם לפני, רק באותו עניין. זהו."

ע. הגישה תלונה במשטרה ביום 5.7.04 ומסרה הודעה נוספת ביום 11.8.04 בשעה 17:23 (בענין זה ר' נא עמ' 14 שורה 16).

ע. גם סיפרה כי לאחר הגשת התלונה לא הסתפקה בהגשת תלונה למשטרה אלא יזמה פעולה עצמאית בכך שפנתה ביחד עם הוריה למנהלות הסטודיו, אורה ולאה, בקשה כי יפסיקו את הפעילות של הנאשם בסטודיו, קרי, יחדלו להשכיר לו את האולם, בענין זה ר' נא דברי העדה בעמ' 13 שורה 4, כדלקמן:  

"ש :      מה את עשית או בני משפחתך עשו בקשר לנאשם לאחר התלונה למשטרה?

ת :         מה זאת אומרת?

ש :         עשיתם משהו בקשר לעבודה שלו?

ת :         לא.

ש :         פניתם לסטודיו?

ת :         פנינו למנהלות של הסטודיו ללאה ואורה בבקשה שיפסיקו את הלימוד שלו בסטודיו.

ש :         ואיך נימקתם את הבקשה הזאת?

ת :         הסברנו שהוא עשה איזה שהוא מעשה בי ושזה כאילו לא ראוי שאמשיך ללמוד שם כשהוא ממשיך ללמד. גם כן לא פירטנו יותר מידי, הם הבינו והם אמרו שהן לא יכולות להפסיק את החוזה שלו שם לפני שהוא יוצא אשם, כי אז יתבע אותן על הוצאת דיבה. הן אמרו לי את זה.

כ. ה. טימן :        שיהיה ברור, לא בגלל התוכן.

ת :         והן לא הפסיקו את הלימוד שלו, אבל זה היה כבר סוף השנה לפני ההופעה.

עו"ד מרוז  :        לא, זה כבר לא לצורך האמירה, זה כבר סיפור שלם. היא לא מספרת על עצמה כבודכם. אני לא אתן לה להגיד, אני מבקש ממך לשבת, תתני לי להתנגד.

כ. ה. שפירא :    אדוני רוצה להתנגד לשאלה, אדוני רוצה להתנגד למה שהיא אומרת או לשאלה או מה?

עו"ד מרוז :         כבודכם יודעים בדיוק מה אני מתכוון, שאם אדם עושה פעולה מסוימת ואומרים לו משהו והוא צריך להסביר למה הוא עשה את הפעולה ניחא. כשהיא מספרת סיפור שלם על המוסד שהיא פנתה והם אמרו לה ככה שהם לא יכולים ואחר כך הם כן יכולים, ואחר כך הם עשו ככה והם עשו ככה, והם לא עדי תביעה, והם לא מופיעים פה בכלל, אז היא לא יכולה לספר את הסיפור הזה זה הכל. הם לא עדי תביעה. היא מספרת סיפור שלם, שהם עשו ככה והם עשו ככה והם פנו, וזה אני כבר לא זוכר את כל הפרטים.

כ. ה. טימן :        מה שברור לחלוטין שהפעולות שלה באות בחשבון ומה שהיא אמרה בא בחשבון, ועניין מה שהיא שמעה בסדר, לעניין אמיתות התוכן של הדברים שהיא שמעה או שאמרו לה, זה כמובן לא, כיוון שהם לא עדי תביעה פה והם כנראה לא יגיעו.

עו"ד מרוז :         אגב זה גם לא מופיע במשטרה מה שהיא מספרת. זה פעם ראשונה שהיא סיפרה עכשיו, אז גם כן לא איכפת לי, אני מקל עם חברתי התובעת, אבל לא צריך להגזים.

כ. ה. שפירא :    התחלת להגיד משהו שזה היה כבר סוף שנה .

ת :         בגלל שזה היה סוף שנה הם סיימו את ההופעה והם עברו לסטודיו אחר. אורה ולאה המורות, מנהלות הסטודיו.

כ. ה. שפירא :    הסטודיו שלה או שלו?

ת :         הוא משכיר בסטודיו את האולמות שלהם והגיע סוף שנה, אז הם עברו מקום והוא לא המשיך איתן. זהו."

ביום 4.11.04 נתקיים עימות בין ע. לבין הנאשם. קלטת העימות הוגשה וסומנה ת/1א', דו"ח ביצוע העימות הוגש וסומן ת/1, תמליל העימות הוגש וסומן ת/ 11:

עיון בעימות בין השנים מעלה כי:

הנאשם שלל כי הוא מציע לעשות טיפולים וכי הוא לא מטפל.

הנאשם לא מטיח בפני ע. את גרסתו בקשר עם הסיבה לעזיבתה הפתאומית (מעבר השיעור לשעה מוקדמת יותר)

הנאשם מביא כהוכחה שלא עשה את המיוחס לו ע"י ע. כי "אני אפילו לא יודע איך הוא נראה" (הכוונה לאיבר המין).

הנאשם מכנה את ע. בשמות גנאי מגוונים למדי: את פשוט דפוקה (עמ' 3), מה שאת אומרת זה סרט בדיוני (עמ' 4), את משוגעת (אומר פעמיים בעמ' 6), היא נורמלית? (עמ' 8).

הנאשם אינו מטיח בע., כמצופה ממנו, את גרסתו בביהמ"ש כי תלונתה הינה פרי מזימה מתוכנן היטב של שי, ביניהם שוררת תחרות עסקית קשה.

ע. בוכה בעימות ואילו מנגד הנאשם עונה לה בכינויים פוגעים ומעליבים. 

ע. התייחסה בעדותה לפעולת החקירה של העימות, בענין זה ר' נא עמ' 16 שורה 1:

"ש :      את יכולה לספר לנו את מה היתה ההתנהגות של שניכם במהלך האימות (צ"ל 'עימות' – הערה שלי – בש.פ.)?

ת :         כן. אני קצת התחלתי לבכות וניסיתי כשהוא יודע מה שהוא עשה, אחרי שהשוטר יצא מהחדר ופירטתי לו בדיוק מה הוא עשה, תוך כדי בכי והכל. הוא נשאר בערך באותו טון בכל האימות. אמר שזה לא קרה שאני ממציאה את זה. שהוא לא מבין למה, מי השפיע עלי לעשות את זה. הוא לא הסכים להגיד שום דבר וזהו. חזרנו כל הזמן במשך האימות ניסיתי שהוא יגיד שהוא כן עשה את זה והוא אמר שהוא לא עשה.

ש :         אחרי האימות, ביום רביעי בשעה 09:45 גבו ממך הודאה במשטרה.

ת :         כן."

ע. מסרה בעדותה כי לא היה לה כל סכסוך עם הנאשם, אדרבה, היתה ביניהם מערכת יחסים ידידותית המבוססת על אמון והערכה. בענין זה, ר' נא דברי העדה בעמ' 16 שורה 10:

"ש :      תגידי לי האם היה לך סכסוך כלשהו עם הנאשם לפני האירוע הזה?

ת :         לא.

ש :         איך את מגדירה את היחסים ביניכם?

ת :         ידידותיים, לא היה שום דבר חוץ מזה בעצם.

ש :         אהבת את הנאשם?

ת :         אהבתי אותו מאוד, הערכתי אותו מאוד, האמנתי לדברים שהוא אמר, לא היתה לי סיבה שלא בעצם. הכרתי אותו כל כך הרבה שנים."

ע. העידה כי כתוצאה מהפגיעה המינית היו לה סיוטים, פחד מחושך ובעיות בקשר אינטימי עם בן זוג, בענין זה ר' נא עדות בעמ' 16 שורה 17:

"ש :      איך האירוע הזה השפיע עלייך?

ת :         בשנתיים לפני שנזכרתי אז בדיעבד רק אני יכולה להגיד שהיו לי המון סיוטים, פחד מחושך, בעיות בקשר עם בן זוג.

כ. ה. טימן :        העדה בוכה.

ש :         למה את מתכוונת בעיות בקשר עם בן זוג?

ת :         לא יודעת, לא הייתי כאילו מבחינה כאילו של ניסיון מיני לא היה לי לפני זה, וזה כל הסיוטים שאונסים אותי ודברים כאלה, אז הם פגעו בי בעצם בקשר עם החבר במצבים אינטימיים, כאילו לא הייתי ..."

גרסת הנאשם הוצגה לע. אולם ע. עמדה על גרסתה בכל תוקף. גם טענת ההגנה של הנאשם לפיה תלונתה, נשוא כתב האישום, היה עלילה מרושעת ומתוכננת היטב, שנרקמה ע"י מתחרהו למקצוע, תלמידו לשעבר, שי, נדחתה על ידה מכל וכל באומרה, בעמ' 17 שורה 10, כדלקמן:

"ש :      או קיי. הנאשם כפי שראית באימות (צ"ל – עימות – תיקון שלי – ב.פ.ש.), וגם בהודאותיו במשטרה מכחיש בכל תוקף את האירוע הזה. הוא אכן מודה שהוא טיפל בך בכל מיני מקומות בגוף, בכתף, באוזן, בגב התחתון, אגן, ביד, אבל מכחיש טוטאלית את האירוע אומר, מעולם לא נגעתי בך באיבר המין, בקטע של איבר המין ופי הטבעת. מה ההתייחסות שלך בבקשה?

ת :         שזה לא נכון, בטח שהוא עשה את זה. אני לא ממציאה את זה בכלל. הוא טיפל ואמר לי שזה לא פעם ראשונה שהוא עושה את זה. הוא מכיר את הטיפול הזה.

ש :         הנאשם אמר בהודאתו במשטרה שכל הטיפולים הוא עשה לך היו תמיד בנוכחות של אנשים אחרים?

ת :         לא, היינו לבד בסיטואציה הזאת. במקרים אחרים שהוא לחץ על אוזן, כתף היו הרבה אנשים בלובי, אבל פה כולם הלכו, סיימו את השיעור.

ש :         הנאשם אומר שמי שרקם את כל העלילה הזאת זה בעצם שי חי שהביא אותך להגיש את תלונת השקר הזו במשטרה, כי שי חי הוא בעצם מתחרה שלו בסטודיו מתחרה. מה ההתייחסות שלך לעניין הזה?

ת :         מה שקרה לי ולמה באתי להגיד במשטרה והמתלונן לא קשור לשי בכלל. שי במקרה היה בנאדם שהכיר לי, כי הוא אמר לי על הנערה השניה, והוא היה זה שאחרי זה יותר ניסה לשכנע אותי להגיש תלונה. הוא בכלל לא יודע את כל מה שהיה, איך בדיוק היה, לא יכול להיות שימציא סיפור שאחרי זה אלך להתלונן."

בחקירתה הנגדית עמדה על גרסתה ואף הסבירה כי:

היא נעלה את פרטי האירוע והדחיקה אותו ולא נזכרה בו. ה'טריגר' שגרם לה להיזכר באירוע ולפתוח את התיבה בה היה האירוע נעול, כביכול, היתה השיחה עם שי, בה שי אמר שהנאשם פגע מינית בתלמידה אחרת. הדמיון בין הסיטואציה, שהוזכרה ע"י שי לבין האירוע שאירע לה עת היתה תלמידתו של הנאשם,  הציף את האירוע אל זיכרונה. 

עדותו של ערן נ. – אביה של ע.

ערן ה. (להלן – ערן) העיד בעמ' 171 ואילך כי הינו מהנדס בתעשיה אווירית וכי הוא חבר קיבוץ גליל ים.

ערן מסר בעדותו כי נפרד מאשתו – אימה של ע. זמן מה קודם לכן.

ערן סיפר על שיחת טלפון, שאירעה ביום 16.6.04 בשעה 12:00 בלילה.

ובעמ' 171 בשורה 9 מסר כדלקמן:

"בסביבות 12 בלילה התקשרה ע.. ככל שאני זוכר, היא הייתה נסערת. אני לא זוכר אם היא בכתה, אבל היא הייתה נסערת והיא אמרה שהיא חושבת, אני לא זוכר את הניסוח המדויק, אני חושבת שעשו לי ניצול מיני, או משהו דומה, או הטרדה מינית. היא לא ידעה באיזה מונח להשתמש. אני לא זוכר פרטים מדויקים על התנהלות השיחה, אני כן זוכר את התוכן שלה באופן כללי. באופן כללי, היא דיברה א) על זה שזה היה כשנתיים לפני. היא לא ידעה כמובן לנקוב בתאריכים. היא לא תארה בפרטים מה היה, האמת שהיא לא תארה כמעט בכלל מה היה. אני הייתי עסוק יותר, ב-א) להרגיע את עצמי, אבל גם להרגיע אותה, בזה שדבר ראשון זה כבר היה מזמן, זה לא משהו שעכשיו צריך להזמין אמבולנס וכל מיני דברים. אני זוכר שגייסתי הרבה כוח, אני הייתי בתקופה שהרגשתי שאני די חזק עם עצמי בגלל כל מיני תהליכים שלי, והרגשתי שיש לי כאן תפקיד בלחזק אותה ולהרגיע אותה דבר ראשון, ושנטפל בזה. זאת אומרת, זה היה רוח הדברים. במהלך השיחה התברר שהיה אירוע יחיד כזה ואמרתי, ככל שאני זוכר,

ש :         מה היא סיפרה? היא נקבה מי עשה את זה?

ת :         או-קיי, אני אספר יותר פרטים ממה שאני זוכר. היא דיברה על זה שמשה, זאת אומרת, כשהיא למדה בלט ומחול בסטודיו בהרצלייה, אז משה לימד שם באותו אזור, באותה קומה, בחדר אחר, באחד האולמות שם, והיא אומרת שפנה אליה שי ואמר לה, כנראה שבאותו ערב או ימים אחדים לפני, אני חשבתי שזה באותו ערב באותו רגע, אני לא בטוח מה היה באמת, הוא פנה אליה זמן קצר כנראה לפני זה,

כ. ה. אמסטרדם: (צ"ל – ערן ה. – תיקון שלי – ב.פ.ש.) לפני שהיא דיברה איתי, אולי אפילו באותו ערב, אני פשוט לא יודע להגיד. והוא אמר לה, הוא שאל אותה אם היא יודעת שיש טענות כלפי משה שהוא ניסה, אני לא זוכר את המילים שלה באותו רגע, אבל ניסיון לאונס אם אני זוכר נכון את מה שהיא אמרה באותו רגע והיא, התגובה שלה, שוב, כפי שאני זוכר, שהיא אמרה – מה, לא יכול להיות, משה?"

ובהמשך בעמ' 172 שורה 32:

"ת :       אז היא אמרה, שפתאום היא הבינה שהיה לפני שנתיים, היא העריכה את זה כשנתיים, שהוא עשה לה איזה שהוא טיפול. ע. הייתה תקופה ארוכה מאד, של שנים, כתוצאה כנראה מהמחול, כאב לה הגוף בכל מיני מקומות – בברכיים, בצוואר, בכתפיים, בגב, ואיפה לא. אני זוכר מעט מדברים שהיא סיפרה על משה, אבל ההתרשמות שלי הייתה שיש שם אדם שיש לו ידע רב באמנות לחימה או משהו דומה לזה, ויש לו גם יכולת לטפל בכאבים או בכלל בפגיעות."

ובהמשך בעמ' 173 שורה 12:

"ת :       או-קיי, סליחה. היא פתאום הבינה שלפני שנתיים, מה שמשה עשה לה, הטיפול שהוא עשה או איך שנקרא לזה, זה היה משהו שהוא פגיעה בגופה. היא לא פירטה. אבל היא הבינה פתאום שיש כאן משהו לא בסדר. עד כמה שאני זוכר היא הייתה נסערת מאד בזמן השיחה איתי. מצד שני, אני גם ניסיתי להיות חזק מולה ולהרגיע אותה. וגם, אני מודה שבשלב הזה לא ציפיתי, לא הנחתי שקרה כאן אסון. זאת אומרת, הייתה לי הרגשה, מהולה בתקווה אם אתם רוצים, שאונס זה לא היה. אני יודע, הנחתי שהוא ליטף אותה, נגע בה, לא ציפיתי למשהו חמור. למחרת או ביום שאחרי, אני לא כל כך זוכר את סדר ההשתלשלות אחרי זה, אבל בהמשך הלכנו לרעננה, למרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית, אני חושב שזה נקרא שם, שם פגשנו,

ש :         מי זה הלכנו?

ת :         הלכתי עם ע. ועם תמי, אמא שלה. הלכנו לרעננה בבוקר, למרכז שם,

כ. ה. שפירא :                   זה היה למחרת בבוקר?

ת :         זה לא היה למחרת, זה היה כמה ימים אחרי. זה היה ביום רביעי בערב האירוע הזה, שיחת הטלפון הזאת, זה פשוט, יש לי אפשרות קלה לזכור את זה, ואני חושב שהלכנו בשבוע שאחרי זה רק, ביום שני או שלישי, אני כבר לא זוכר בדיוק. שם דיברו איתנו. סיפרו לנו, התלבטנו ביחד האם להגיש תביעה או לא, מה המשמעויות של זה. האמת שאני, באותה תקופה היה חשוב לי מאד שע. תצא מהפרשה הזאת בלי צלקות יותר מדי ובלי נזקים לעתיד, כשנזקים יכולים להיות בעיני משני סוגים : א) שזה משהו לא פתור שהוא לא טופל, ומזה חששתי. היה כאן עוד משהו, אני פחדתי שיטחנו אותה במשפט. זאת אומרת, אני מודה, אני לא יודע מספיק על דברים כאלה, אבל מהמעט שאני שומע זה כמעט כמו האונס שלי. לא שזה היה אונס, אני רק אומר, זה לא מצב שאנשים אוהבים לעשות אותו. מצד שני, מהיכרות איתה אני אומר, אני יודע מי הבן אדם ואני חושב שגם אמרתי לה את זה, המצב שבו את תשמעי על מישהו אחר שנפגע לא תוכלי לעמוד בו, זאת לא שאלה. עכשיו ההחלטה היא שלך. מה שתחליטי אני מאחורייך, קחי את זה בחשבון ותשקלי. היא התייעצה עם כל מיני אנשים, אני לא יודע את כל האנשים שהיא התייעצה איתם, חלקם הפחידו אותה מאד, חלקם עודדו אותה כנראה, כי בסוף היא החליטה שהיא מגישה בכל אופן תלונה."

ערן מסר כי עד היום ע. לא סיפרה לו לפרטי האירוע נשוא כתב האישום.

ערן מסר כי ע. חשה בעת האירוע גועל כלפי הנאשם, הדגישה כי הנאשם לא שטף את ידיו עובר לאירוע, דיברה על זיעה של הנאשם ועל זבוב שהלך על הנאשם.

ערן העיד בעמ' 182 שורה 17 כי לע. היה מאוד קשה לחזור לסטודיו למחול אחרי הגשת התלונה, שכן הנאשם אימן באולם הסמוך.

עדותה של הגב' רותי סילברמן – מומחית ברפואה סינית

רותי סילברמן (להלן – המומחית) עוסקת ומתמחה ברפואה סינית מזה 12 שנה, מרצה במכללת רידמן כ – 10 שנים, בעלת קליניקה פרטית, מטפלת ברפואה סינית, מדריכה סטודנטים גם בטיפולים. עובדת באילת ובת"א. למדה בארץ במכללה לרפואה משלימה בשנת 1990 ובנוסף השתלמה מס' פעמים בסין.

המומחית הסבירה כי צ'קרה היא מרכז אנרגטי, שיש בו ריכוז גבוה יותר של אנרגיה לעומת מקומות אחרים בגוף או נקודת דיקור, שהיא חזקה יותר מנקודות אחרות.

יש 7 נקודות צ'קרה מרכזיות, הן כולן לאורך מרכז גוף האדם, כגון: במצח, בית החזה, מרכז הבטן, מתחת לטבור, השורש (=אצל נשים: בין פי הטבעת לואגינה).

בעדותה מסבירה המומחית מתי ולאילו מטרות משתמשים בצ'קרה של נק' השורש היא הצ'קרה הרלבנטית לענייננו, ובענין זה אמרה, בקליפת האגוז, את העקרונות המנחים הבאים:

א.               לא מקובל כיום להשתמש בנק' השורש. זוהי נק' אנרגיה, אשר לא מקובל להשתמש בה כיום בגלל מיקומה.

ב.                נק' השורש רלבנטית אצל נשים לפתרון בעיות גניקולוגיות וגם זאת רק כמוצא אחרון ולאחר שכל האלטרנטיבות האחרות מוצו וגם אז לא בטוח, לדבריה.

ג.                מעולם לא טיפלה בנק' השורש בקליניקה שלה. בלימודים נהוג לציין כי קיימת נק' השורש אך מדגישים כי לא משתמשים בנק' זו.

ד.                אם בכ"ז משתמשים בנק' זו הרי שניתן לטפל בה בשיטת הרייקי וההילינג, מעל הבגדים במרחק של כ – 10-20 ס"מ, בענין זה ר' נא דברי המומחית בעמ' 85 שורה 12 ואילך: 

"ש :      בואי תגידי לי מתי ניתן לטפל וכיצד, באיזה דרך, בנקודת השורש?

ת :         או.קי. הנקודה cv1 היא נקודה כמו נקודות אחרות, אני חייבת להגיד, ברפואה הסינית שמצוינות בספרות המקצועית כמרכזים מאוד חשובים באנרגיה, אבל לאו דווקא משתמשים בהם. כלומר, אפשר להשתמש, וזה חלק מהיופי של הרפואה הסינית, לטפל בבעיות שונות בעזרת נקודות שונות. כלומר, לא חייבים בהכרח להשתמש בנקודה הזאת. למשל אני אתן לך דוגמא, יש נקודה בין גלגל העין לעצם, לאורביטה, שמבחינת החברה שלנו לא כל כך מקובל להשתמש בה בגלל המיקום. זה יותר מפחיד מאשר יעיל, ולא משתמשים בה בגלל המיקום. אותו דבר לגבי נקודה cv1. זה נקודה שקיימת בספרות המקצועית. מדברים עליה הרבה, היא טובה לכל מיני בעיות, אצל גברים, אימפוטנציה, בעיות אורו-גניקולוגיות למיניהן. זה מרכז אנרגטי שעוזר להזרמת צ'י למטה, לאזור התחתון של הגוף, אבל לא משתמשים בה בגלל המיקום, בעיקר האינטימי, ואם משתמשים אז יותר אצל גברים ולא אצל נשים.

ש :         או.קי. עכשיו תגידי לי, אם היו משתמשים בנשים בנקודת השורש, לאיזה בעיות זה היה נועד, להקלה של איזה בעיות או לפיתרון של איזה בעיות?

ת :         אני, בקליניקה, בחיים לא השתמשתי בנקודה הזאת. כל הקולגות שלי שאני מכירה, תמיד אנחנו מלמדים את הנקודה הזאת אבל אנחנו מציינים שכמובן שזה נקודה שבגלל המיקום שלה אנחנו לא משתמשים בה. אם כבר, אז לבעיות אורו-גניקולוגיות נשיות הייתי משתמשת בה, וזה בתנאי, בהנחה ששום דבר אחר לא עבד ולא יודעת, גם אז לא בטוח שהייתי משתמשת בה.

ש :         או.קי. בהנחה שגם, קחי את המקרה החריג והקיצוני שהיית משתמשת בה לבעיות הגניקולוגיות, באיזה אופן היית משתמשת, באיזה ...

ת :         או.קי. הנקודה cv1 זה נקודה שנמצאת על הפרינם, כלומר, היא לא בתוך איבר המין הנשי. אצל גברים זה לא בעיה, זה נקודה שמשתמשים בה לדברים מאוד מעניינים כמו מניעה של שפיכת זרע ודברים כאלה, ואפשר להתאמן על השימוש בנקודה הזאת בשביל למנוע. אבל אצל נשים הנקודה, מאוד חשוב לי שתבינו, זה לא הנקודה בתוך איבר המין,

כ. ה. טימן :        כן, כן. הבינונו,

רותי :    ולכן, אם משתמשים בו, אז אפשר, תלוי על שיטת הטיפול. אבל אם זה הילינג או רייקי, אז לא חייבים לגעת בכלל. אם זה דיקור אז,

כ. ה. שפירא :    מה זה לא חייבים לגעת? אז איך כן בכל זאת לטפל?

רותי :    רייקי והילינג זה שיטות טיפול שמקרינים. המטפל מקרין אנרגיה שיש לכל אחד ואחד מאתנו, רק יודע איך להשתמש בו, הוא מקרין על המקום. הוא יכול להיות 10, 20 סנטימטר מעל הבן אדם. הוא יכול להיות לבוש בכלל, זה בכלל לא אופציה. מבחינת עיסויים ודיקור, זה דברים שאני לא מכירה אנשים שעשו את זה, אבל תיאורטית אני יכולה להגיד שמחט במקום שהוא בכלל לא חייב מגע. מחט זה משהו, עיסוי אני לא, לא. אני מניחה שאפשר לעשות את זה, אבל אני לא מכירה מישהו."

למומחית הוצגו האירועים, נשוא כתב האישום, והמומחית נתבקשה להביע את התייחסותה אליהם.

באשר לאירוע נשוא האישום הראשון, החדרת אצבעו של הנאשם לאיבר מינה של ש., כאמצעי להורדת חום, אמרה המומחית בעמ' 87 שורה 4:

"ת: אין לי הרבה מה להגיד. זה בערך הנקודה האחרונה שהייתי משתמשת בבה (צ"ל – בה – תיקון שלי ב.פ.ש.). יש נקודות באזור של הפנים, בגב, בידיים. זה בערך הנקודה האחרונה שהייתי חושבת עליו ולא,

ש: או. קי.

ת: שלא נדבר על לטפל בה."

בהמשך הוצג למומחית האירוע, נשוא האישום השני, טיפול בבעיות גב בעקבות ריקוד אינטנסיבי, בענין זה אמרה המומחית בעמ' 88, שורה 30, כדלקמן:

"רותי : או.קי. יש נקודות שטובות לטיפול בכאבי גב, שנמצאות באזור של קצה הקוקסיקס, זה עצם הזנב, שזה החלק האחורי שאנחנו מדברים עליו. הנקודה הזאת ספציפית היא הרבה פחות יעילה לדברים כאלה. היא יותר יעילה, כמו שאמרתי, לבעיות אורו-גניקולוגיות. לא הייתי משתמשת בנקודה הזאת לכאבי גב."

עדותו של שי חי - תלמידו לשעבר של הנאשם

שי חי (להלן – שי) העיד בעמ' 112 ואילך כי הינו בן 23 ומתעסק באומנויות לחימה כ – 12 שנים. שי היה תלמידו של הנאשם מזה 8 שנים בחוג קונג פו, החל מגיל 12 בערך. קונג פו, הסביר שי, הוא שם כולל לאומנויות לחימה סיניות.

שי תיאר מערכת יחסים מאוד טובה עם הנאשם, אשר היתה בנוי על הערכה רבה ואמון רב, שרחש כלפיו.

בענין זה ר' נא דבריו בעמ' 114, שורה 10, כדלקמן:

  

"ת :       הוא היה כמו, הוא היה, א. הוא היה כמו אבא בשבילי. הוא היה, אני הייתי, אני הערצתי אותו בצורה עיוורת כמעט ואני נתתי לו הרבה, הרבה כבוד. הייתי אתו בקשר יום יומי. אני הגעתי לכל אימון שהוא העביר. לא היה לי ספק שמצאתי את האומן לחימה הגדול ביותר. ובתור ילד, גם שהוא היה דמות אב בשבילי, הוא דאג לי הרבה והוא עשה הרבה בשבילי, הרבה מאוד ואני החזרתי לו בתמורה. זאת אומרת, הייתה לי הרבה אהבה אליו."

שי העיד כי בשנת 2004 פתח סטודיו לאומנויות לחימה, שהיה למעשה מקביל לסטודיו בניהולו של הנאשם. הסטודיו היה למעשה סניף של הסטודיו של הנאשם. שי העיד כי היה ביניהם הסכם כי ילדים עד גיל 15 ילמדו אצל שי ומעל גיל 15 אצל הנאשם. שי והנאשם פרסמו יחדיו את שני מרכזי הסטודיו ושלחו האחד לרעהו תלמידים. שי שלל סכסוך בינו לבין הנאשם על רקע פתיחת הסטודיו על ידו.

שי סיפר על המפגש בינו לבין ע., אשר בעקבותיו נזכרה ע. באירוע, נשוא האישום השני.

שי סיפר לע. כי היתה לו תלמידה בשם נטלי ארגנסון, אשר היתה תלמידה של משה ועברה אליו. מאחר ושי לא רצה לחרוג מהסיכום בינו לבין הנאשם טרח לשאול את נטלי מדוע עברה אליו. במענה לשאלתו ענתה נטלי כי יש לה חברה, ששמה ש., אשר סיפרה לה כי "היה לה קטע עם משה, שמשה לקח אותה טרמפ, סגר את האוטו וכפה את עצמה עליו, כפה את עצמו עליה. וזהו. בעקרון היא עזבה אחרי זה, פחדה ללכת לשם, אז היא ביקשה ממני ללמד אותה.".

שי מסר כי ע. היתה מגיעה לבקרו בסטודיו החדש שפתח. ישבנו כמה חבר'ה, שי, ע. וחבר בשם שחר, והנושא עלה, קרי, הסיפור של נטלי שהנאשם כפה את עצמו על ש.. כך תיאר שי את מהלך הדברים, בו סיפרה ע. את האירוע, בעמ' 116 שורה 31, כדלקמן:

"שי :    סליחה, ע.. לא אמרנו שמשה כפה את עצמו על ש., אבל אמרנו שזה מה שש. אמרה לנטלי. עכשיו, ברגע שע. שמעה את זה, ראו עליה שכבר משהו התחיל להיות לא בסדר והיא ככה נהייתה לבנה, היו, כבר אפשר היה ממש לראות את זה והיא הייתה על סף דמעות, ושאלתי אותה, שאלתי אותה, מה קרה? והיא אמרה שהיא לא יכולה לדבר על זה עכשיו, היא לא, לא רוצה לדבר על זה. אז,

ש :         היא לא רוצה לדבר על מה?

ת :         היא לא רוצה לדבר על מה שקרה. שאלנו אותה מה קרה. היא אמרה שהיא לא רוצה לדבר על זה, שהיא, שהיא לא יכולה, שהיא. אחר כך שאלתי אותה וניסיתי ככה לדובב אותה קצת, לשאול אותה מה קרה, למה היא ככה, כי היא כמעט בכתה. אז, אז היא סיפרה לי, היא לא, לא רצתה לספר לי בדיוק, היא התביישה. היא סיפרה לי שהיה לה קטע עם,

כ. ה. שפירא :    זה כבר בטלפון?

שי :       לא, לא. זה היה, זה עם ש..

כ. ה. טימן :        באותה הזדמנות.

שי :       סליחה, עם ע.. ע.. עכשיו, היא דיברה אתי והיא אמרה לי שמשה היה, אני יודע את זה, כולם יודעים שמשה היה לפעמים מטפל ועושה לה מסאז'ים ועושה לה כל מיני, לוחץ לה בכל מיני מקומות כדי לעזור לה, היה לה בעיות ברכיים, היה לה בעיות גב, כמו רוב הבחורות שמתעסקות בבלט וריקוד. מגיע שלב שהגוף כבר לא. אז הוא היה, הוא היה עוזר לה. אז היא סיפרה שהיה איזה פעם אחת שהם נשארו שמה, משה ביקש ממנה להישאר אחר כך, הוא אמר לה שהוא יעזור לה. ושכולם הלכו מהסטודיו הם נשארו לבד והוא עשה לה איזה מין מסאז' לחיצות וכאלה לגוף, והיא סיפרה שהוא הכניס לה את היד מתחת למכנסיים ולחץ שמה וזה. עכשיו תראי, אני לא, היא, פה היא הפסיקה בעקרון, היא אמרה לי שהיא לא יכולה, היא לא, לא רוצה, לא נעים לה לדבר על זה לפני והיא לא רוצה זה. ואחר כך בהמשך היא סיפרה לי עוד, רק אחרי שדיברנו כמה חודשים אחרי, כבר היא סיפרה מה שזה, שזה קצת נרגע, כל העניין, אז היא סיפרה בדיוק מה, מה היה. עכשיו, אני לא כל כך ידעתי איך לאכול את זה, איך להתמודד עם זה, הוא אחרי הכל המורה שלי הרבה שנים ודמות נורא נערצת, וע. ידידה, ידידה טובה. עכשיו, אני נטיתי להאמין לה, כי אני מכיר את הבחורה. היא באמת, היא בחורה מדהימה מבחינתי. אני לא, לא יודע כמה הספקתם להכיר או לראות פה, אבל היא באמת בחורה ישרה. היא לא בחורה, אם יש משהו שטהור, זאת היא. וזה, היא באמת בן אדם טוב וזה. ומגיל קטן אני מכיר את, את הילדה, מסתובבת ככה בסטודיו והכל. אז אני לא, לא היה לי ספק במה שהיא אומרת. וזה, זה היה לי קשר (צ"ל – קשה- העקרה שלי – ב.פ.ש.), לשמוע את הדבר הזה."

עוה”ד פלוס :     או.קי. ומה עשית?

שי :       אני אמרתי לה שאם זה המצב, היא צריכה לפנות למשטרה, ורצוי עד כמה שיותר מוקדם. כי, כמה שזה קשה, זה מה שצריך, זה מה שצריך להיות.

ש :         מה ע. אמרה לך שהנאשם אמר לה אחרי שהוא עשה לה את מה שהוא עשה לה?

ת :         היא אמרה לי שהוא אמר לה שהדבר הזה, מה שהוא עושה, זה יעזור לה, זה ירפא אותה, וזה נקודת לחיצה שיכולה לעזור לה לכאבי גב או הברכיים, אני כבר לא יודע מה זה היה, מה הטיפול הזה. הוא אמר לה שזה יישאר ביניהם, שזה סוד. זה סוד, סוד רפואי, זה מה שהוא אמר לה. שזה פרטיות של רופא ומטפל וזה צריך להישאר ביניהם.

ש :         או.קי. והיא סיפרה לך מתי זה היה ביחס למועד שבו היא סיפרה לך את זה?

ת :         היא סיפרה לי שזה היה בערך כמה חודשים, לפני שנה אולי אפילו, קצת פחות.

ש :         שאלת אותה מה היא עשתה עם זה מאז ועד היום?

ת :         שאלתי. שאלתי למה עד עכשיו. היא אמרה שהיא לא ידעה מה לעשות עם זה כל כך. היא חשבה, היא חשה שהיא בודדה. היא הייתה בודדה במצב הזה, וזה קרה לה והיא לא ידעה מה לעשות כל כך כי אנחנו כולנו הערצנו אותו כל כך, והיא ראתה את זה. היא לא, היא לא ידעה מה לעשות. היא אמרה שהיא לא ישנה בלילה אחרי, היא לא יכולה להיות עם חבר שלה. היא סיפרה לי, הייתה מספרת לי שפשוט היא לא יכולה לנשק את חבר שלה כי  יש לה מחסומים. סיפרה לי שהיא הייתה, היא ניסתה להדחיק את זה, היא ניסתה לשכוח מזה. באמת היה, היה תקופה של כמה חודשים שאני ראיתי שהוא כבר הפסיק לעשות לה טיפולים וכאלה. לא הבנתי למה, אבל עכשיו זה ברור לי. אבל בכל אופן, זה, זה מה שהיא אמרה.

    

שי העיד כי לאחר שע. סיפרה לו על האירוע הוא כעס על הנאשם והחליט לעשות מעשה ולפנות אל הנאשם. שי העיד (בעמ' 119) כי התקשר אל הנאשם טלפונית ושאל אותו לפשר ההאשמות של ש. וע.. הנאשם אמר לשי (עמ' 119 שורה 21) כי:

"שי: אמרתי לו שיש את האשמות האלה נגדו, שש. אמרה ככה וככה ומה קרה עם ש. ולמה ש. לא מתאמנת יותר ולמה ע. אומרת ככה וככה, ולמה, למה הוא לא עושה לה את הטיפולים יותר.

עוה”ד פלוס :     ומה הוא אמר?

שי :       מה קרה. הוא אמר לי, ש. עזבה. עכשיו, שאלתי אותו למה ש. עזבה. הוא אמר לי שהיא משוגעת. אמר לי שאנחנו לא צריכים אחת כזאת."

באותה שיחה נתבקש הנאשם להסביר גם את ההאשמה של ע. ובענין זה אמר שי כי הנאשם אמר, בעמ' 120 שורה 1:

"שי :    לגבי ע., הוא אמר שלא היו דברים מעולם ושהוא לא עשה ואתה מכיר אותי. עכשיו, הוא אמר כאילו שאם תהיה לי, אם אני אקבל עדות, אז לבוא להעיד. אז הוא אמר לי, הוא אמר לי שדבר כזה יכול להרוס לו את החיים וזה, ולא לדבר. ולהיזהר, כי דבר כזה, זה חמור ולא לדבר ולעזור לו.

עוה”ד פלוס :     איפה לא לדבר?

שי :       במשטרה. בחקירה.

כ. ה. טימן :        במשטרה או ב,

שי :       אם תהיה לי חקירה. אם יזמינו אותי לחקירה.

ש :         אבל לא בציבור של החברה שלכם.

ת :         גם. זה היה גם וגם. הוא עושה לי שדבר כזה עלול, אני זוכר את המילים המדויקות, שיש לך מושג מה דבר כזה עלול לעשות לי. הוא אמר לי. כן, מן הסתם, ברור לי. גם היה לי מושג.

ש :         כן?

ת :         והוא אמר לי שאם, שאם תהיה לי חקירה במשטרה, אז לא לדבר ולא, ולנסות לעזור לו ולהגיד שאני לא יודע כלום ושאני לא, לא בעניין."

שי העיד כי שוחח עם ש. בטלפון לאחר ששמע מנטלי והיא אישרה לשי כי חדלה להשתתף בחוג בעקבות מעשיו של הנאשם.

שי שלל מכל וכל כי ביקש את רעתו של הנאשם. כמו כן שלל מכל וכול כי לחץ על ע. להגיש תלונה כנגד הנאשם מפאת התחרות המקצועית השוררת ביניהם, כביכול. שי שלל את העובדה כי קיימת ביניהם תחרות, אדרבה, לדבריו, הם עבדו האחד לצד השני בתיאום מלא. שי שב וחזר כי הנאשם היה בעבורו 'יותר מאבא' וכי הוא נחשב לגדול תלמידיו.

גרסת הנאשם

גרסת הנאשם במשטרה

הנאשם מסר הודעה במשטרה ביום 1.11.04, אשר הוגשה וסומנה ת/6.

באשר לתלונתה של ע. – שלל הנאשם מכל וכל שביצע את המעשה המיוחס לו.

הנאשם אכן אישר כי טיפל בע. ע"י לחיצות באוזן, בגב התחתון, אגן, יד, כתף, רגל.

הנאשם שולל לחיצה או נגיעה בבטן, או באיבר המין. לגבי איבר המין אמר הנאשם בשורה 5:

"לא זכור לי, לא טיפלתי בצקרה בכלל לא ידוע לי שאפשר לטפל בצקרה באופן ישיר בלחיצות ידיים בצקרה זהו".

הנאשם אף טוען כי כל הטיפולים נעשו בפרהסיה, ליד תלמידים נוספים, לכן נשמטת הקרקע מתחת לבסיס תלונתה של ע..

כשנשאל הנאשם לגבי הטיפול שניתן לע. ביום ו' לטענתה, ענה הנאשם, בשורה 27,  כהאי לישנא:

"ש לטענתה הטיפול שנתת לה היה ביום שישי אמרת לאנשים לצאת מהסטודיו הכנסת את ידך מתחת למכנסיה ונגעת בה מעל התחתון באיבר המין שלה מה אתה אומר?

ת לא נכון פשוט שטויות. אני לא זוכר אם עבדתי בכלל ביום שישי כי בדרך כלל אני לא עובד בימי שישי בסטודיו. אני יכול לבדוק (הערת החוקר: החשוד בודק במחשבו ואומר) כן עבדתי בימי שישי צודקת כנראה עבדתי ביום שישי סוקולוב 56."

הנאשם ממשיך לעמוד בתוקף על כך כי ע. משקרת, באומרו, בשורה 41:

 "ש לטענתה של עינבר באותו טיפול הכנסת את ידך מתחת לתחתוניה ואף העברת את ידך שם בין פי הטבעת לאיבר מינה מה אתה אומר?

ת שקר, היא הסכימה לזה? (הערת החוקר: החשוד שואל שאלה רטורית) בטח שלא היתה מסכימה, מי תסכים לזה. כל טיפול שניתן לה ולכל אחד אחר היה מיזמתן בלבד ובהסכמתן."

בהמשך, בשורה 45, נשאל הנאשם:

"ש האם הצעת לעינבר להגיע פעם בשבוע בימי ששי לעשות איסיי?

ת כן, בטח.

ש שים לב מקודם אמרת שלא זכור לך שעבדת ביום ששי ועכשיו אתה אומר כן בטח נו אז מה?

ת אני מתייחס לזה שאני מזמין את ע. לשיעורי איסיי בקשר ליום ששי אני לא זוכר."

הנאשם אומר בת/6 כי התלונות של ע. וש. הן פרי עלילתו של שי חי, שרימה אותו וגנב לו תלמידים. הנאשם מאשר כי שי התקשר אליו ושאל אותו שאלות מהן עלה כי הוא מאשים אותו בהטרדה מינית של בנות ואף נקב בשמותיהן של ע. וש..

באשר למתלוננת ש. אומר הנאשם בת/6, כדלקמן:

הנאשם מאשר בהודעתו כי הסיע את ש. מהחוג לביתה (שורה 62).

הנאשם שלל כי טיפל בש. ברכבו.

שולל את מעשה האינוס שמייחסת לו ש..

הנאשם אינו יודע ליתן הסבר למניע להגשת התלונה ע"י ש.. הנאשם חוזר וטוען כי התלונה הינה פרי השפעתו של שי על ש..

באשר לרקע המקצועי שלו אומר הנאשם כי יש לו תואר שני במדעי המחשב ומתימטיקה, לימודי פסנתר, לימודי אומנויות לחימה. אין לא הכשרה ברפואה משלימה, למעט צי קונג, וגם לא ברפואה סינית. למד את יסודות הרפואה ההודית אך אין לו הכשרה ברפואה הודית.

הנאשם שלל כי טיפל בתלמידים בנק' הצ'קרות (שורה 105).

הנאשם אמר כי לא ידוע לו על טיפול במרכזי הצ'קרות ע"י לחיצות (שורה 114).

הנאשם שלל קיומה של צקרה ליד איבר המין הנשי או בתוכו (שורה 120).

הנאשם לא זכר בת/6 אירוע בו הסיע את ש. לביתה והיא חשה ברע.

 

חקירה ראשית של הנאשם

בעמ' 357 מעיד כי קיבל הכשרה כמאמן קונג פו. למד יוגה כ – 40 שנה. קיבל הכשרה במכון וינגייט.

הנאשם אישר כי ע. השתתפה בשיעורי איסיי, "כי באותה עת היו לי הישגים בריפוי כאבי גב בעזרת התנועה של איסיי שזה יכול לעזור לה לגב. לא הבטחתי לה דבר" (עמ' 359 שורה 25).

כשנשאל הנאשם אם העניק לתלמידים שלו וגם לע. טיפול כזה, ענה בעמ' 359 שורה 28:

"ש :      ואכן הענקת לתלמידים שלך וגם לע. טיפול כזה?

ת :         לא היה טיפול כזה לע. בכלל כמה שלי זכור, אלא רק טיפול של תנועה של ISAI  שהוא יעיל לעמוד השדרה, הוא מכניס את החוליות ואת הדיסקים בעמוד השדרה למקום, בגלל הטוויסטינג מויישיין של הטיפול.

ש :         עכשיו, אנחנו שמענו שהיו גם טיפולים תוך כדי, זאת אומרת היה קורס שבו אתה מלמד והיו גם מצבים שבהם תלמידים ביקשו שתעזור להם עם הכאבים, האם  היה מצב כזה?

ת :         נכון מאוד.

ש :         אז תספר לנו.

ת :         היה מצב כזה, אני השתמשתי בידע שרכשתי בכל מיני קורסים, כמו דואינג וכדומה בעיקר לטיפול באפרכסת האוזן, השתמשתי קצת שונה ממה שבדרך כלל מלמדים."

באשר למתלוננת ע. העיד הנאשם בעמ' 369 כי הכיר אותה בשל העובדה כי רקדה בסטודיו למחול, הסמוך לסטודיו, בו הוא מלמד.

בתחילה ההיכרות התמצתה באמירת שלום בלבד ובשלב מסוים  הציע לה הנאשם להצטרף לחוג איסיי, במקביל לחוג למחול, בו היא משתתפת.

הצעת הנאשם, לדבריו, באה בעקבות התעניינותה של ע. וכן בשל העובדה כי שיטת לחימה זו יעילה לגב שכן ע. סבלה מבעיות גב, כאבי ברכיים, כאבי צוואר – כאבים שכיחים אצל רקדניות.

כשנשאל הנאשם האם טיפל בע. במהלך התק' בה השתתפה בחוג איסיי, ענה הנאשם, בעמ' 370 שורה 24:

"בקורס איסיי היא היתה רק בחודש אפריל, במהלך חודש זה לא זכור לי שטיפלתי בה".

כשנתבקש הנאשם ליתן את גרסתו בקשר עם תלונתה של ע., בעמ' 370 שורה 26, להלן תשובתו:

"ש :      או.קי. עכשיו, בשלב מסוים היא מספרת שלפני כארבע שנים, רגע, ב – 2002, כן, ביום שישי אחר הצהריים, אתה אימנת אותה, היא היתה במסגרת אימון, ואז היא אומרת שבסוף השיעור אתה נשארת איתה באולם וביקשת ממנה לשכב על מזרן. מה יש לך לומר על זה?

ת :         זה לא היה מקרה כזה, לא נשארתי איתה ביחידות. לא עשיתי טיפולים כפי שהיא מתארת בכלל.

כ. ה. שפירא :    אלא מה?

העד :     הטיפולים כמו שאני סיפרתי התרכזו במסגרת האוזן או במסגרת היד, בחלק הזה.

עו"ד מרוז :         מה עם גב תחתון? מה אמרת?

העד :     ולפעמים בגב תחתון שזה פחות.

עו"ד מרוז :         או.קי.

כ. ה. שפירא :    ביד, סליחה, איפה הדגמת ולא -

העד :     בין שריר הדלתא דו ראשי ותלת ראשי.

כ. ה. שפירא :    או.קי.

עו"ד מרוז :         או.קי. עכשיו, מה היא סיפרה, מה התייחסותך לזה שאתה ביקשת ממנה להישאר לבד? זאת אומרת שהתלמידים ייצאו ואתה תישאר לבד.

העד :     כמו שסיפרתי קודם – לא היה מקרה כזה, לא היה נהוג בכלל, אני לא נהגתי אף פעם לבקש ממישהו לצאת.

כ. ה. שפירא :    רק שנייה.

העד :     לא היה נהוג לבקש ממישהו לצאת, אנשים נשארו, השיעור הזה הוא נערך, אני בדקתי את זה, משעה 02:15 עד שעה 03:15 בימי שישי. היו שם לא מעט אנשים. אנשים נכנסו-יצאו, הדלת היתה פתוחה, לא היה לאף אחד מפתח לדלתות, היה חלון באורך של שני מטר ומטר גובה, פתוח לרווחה, זה מעשה שנשמע לי, אני מתנצל להגיד, מטורף.

ש :         טוב, אז עכשיו תראה ,בכל אופן היא סיפרה על אירוע שאתה כאילו, שאתה ביקשת ממנה לשכב על מזרן, ואז אתה נגעת בה מתחת לתחתונים. היה דבר כזה?

ת :         לא.

ש :         למה שהיא תספר דבר כזה?

ת :         היא, אני רק יכול לשער ואני לא בטוח שזה יהיה טוב מצידי, אני רק במסגרת השערות, מה שהתברר שהיא היתה ידידה טובה מאוד של תלמיד שלי לשעבר בשם שי חי, אני אחר כך אולי ברשותכם אגיע לשי חי, היא כתבה לו מכתבים שאמרה שתפתח רק במטוס וכדומה, מה שאני חושב שזה פשוט ההשפעה שלו. לא מישהו אחר -

כ. ה. טימן :        מטוס?

עו"ד פלוס :        מה אמרת שמה?

כ. ה. שפירא :    שזה פשוט בהשפעה שלו.

כ. ה. טימן :        לא, אבל מה שקודם הוא אמר עם המטוס.

העד :     היא כתבה לו מכתבים שמסרה -

כ. ה. שפירא :    מאיפה אתה יודע את זה?

העד :     כי זה נמסר בנוכחותי.

כ. ה. שפירא :    מי נמסר? מה נמסר?

העד :     המכתב שע. כתבה לשי חי.

כ. ה. שפירא :    כן, נמסר, מי מסר?

העד :     ע.. ואז היא אמרה לו תפתח את זה רק אחרי שתמריא.

כ. ה. שפירא :    או.קי. נו, אז מה זה מראה?

העד :     הם היו ידידים מאוד טובים. אני לא יכול לדעת בדיוק, אני רק משער שזו השפעתו. כי שי חי בשלב מסוים עבר מאהבה עיוורת אליי, מהערצה עיוורת לשנאה תהומית.

עו"ד מרוז :         למה?

העד :     בקשר לשי חי?

עו"ד מרוז :         כן.

העד :     במהלך האימונים שלנו בISAI  בקיץ 2002 בספורטק בשעה חמש בבוקר. השעה הזאת היא לא נקבעה במקרה, היא נקבעה בגלל שי חי. שי חי לא היה מסוגל לישון באותם הימים והוא הסתובב כל הלילה, והוא היה מגיע די תשוש. אנחנו רצינו לעשות שעה יותר "נורמלית". אני רגיל לשעות האלה, אבל רוב האנשים לא. ואז פשוט התברר שאם אנחנו נעשה את זה נגיד בשעה שמונה הוא לא יוכל לסחוב את זה, הוא יירדם. אמרתי לו תשמע, זה משהו לא בסדר, תלך לרופא. תיבדק. הוא הגיע אליי ואמר תשמע, הייתי אצל הרופא, נתן לי כדורים ואמר שאני חולה בהפרעת אישיות גבולית.

כ. ה. שפירא :    לא, לא. אנחנו לא יכולים לשמוע את הדברים האלה, באמת.

עו"ד מרוז :         לא. לא.

עו"ד פלוס :        ממש לא.

עו"ד מרוז :         למה אתה מספר את זה?

העד :     סליחה, מצטער, אני לא יודע מה להגיד ומה לא.

כ. ה. שפירא :    לא, אתה צריך לא להגיד מה שאתה לא יודע מה להגיד.

עו"ד מרוז :         לא, אתה יודע.

העד :     ואז השעה הזאת נקבעה -

עו"ד מרוז :         עזוב את השעה הזאת, למה הוא – אני מבקש כבודכם, אני לא ידעתי שהוא יגיד את זה, ואם אתם רוצים להתעלם מזה אתם יכולים להתעלם, למרות ששי בעיניי יש לו צרות משלו, אבל לא צריך להכניס את זה ובטח לא בצורה כזאת.

העד :     אני מצטער.

ש :         או.קי. אז עכשיו תגיד לי מה שסיפרת לי לגבי שי. למה הוא שונא אותך?

ת :         שי בתמיכתי שאל אותי פעם, בוא נגיד ככה אני מתחיל מההתחלה.

ש :         תדבר באופן כללי, עזוב פעם, למה הוא שונא אותך?

ת :         הוא פתח עסק בעידודי ובתמיכתי מולי. מרחק של 50 מטר.

כ. ה. אמסטרדם :             אם זה בתמיכתך אז למה שישנא?

העד :     כאשר היה, סוכם בינינו שהילדים עד גיל 12, אצלי לפעמים הילדים מגיל 12 ומעלה. יש תמונות שמראות -

כ. ה. שפירא :    זה מה שסיכמתם, לא משנה.

העד :     עד גיל 12, לא כמו שהוא אמר 15, מתאמנים אצלו ואחר כך עוברים אליי, הוא מאמן אותם פאנג-נו ואני ISAI 

כ. ה. שפירא :    רגע, אז הוא עד גיל 12 ואתה מעל גיל 12?

העד :     כן.

עו"ד מרוז :         או.קי. ומה קרה?

העד :     וקרה שבהתחלה אני ידעתי על שני תלמידים –יוסי וגיא – שהוא לימד אותם עד גיל 12 והם המשיכו הלאה. לא שאלתי אם מותר אמרתי בסדר. ואז עוד תלמיד ועוד תלמיד לא אמר לי כלום, שום דבר. אני כבר הבנתי שמשהו לא בסדר, אני חושב, שוב, אני אין לי ברירה, אלא אני פשוט חושב שזה בגלל מחלתו, אני לא -

עו"ד פלוס :        איזה מחלתו?

כ. ה. שפירא :    זה לא מעניין אותנו מה שאתה חושב, אדוני. זה רק מעניין אותנו מה שאתה יודע.

כ. ה. טימן :        באיזה גיל היו הילדים, העוד תלמיד ועוד תלמיד, באיזה גיל הם היו?

כ. ה. שפירא :    בטח לא במחלות שאתה, שאין לך שום מושג בהן. עם כל הכבוד. ספר לנו מה אתה יודע. זהו. 

העד :     אני יודע שהוא שנא אותי, אני יודע שבמהלך, מה שמתי זה התחיל לצאת, למרות שאני -

כ. ה. שפירא :    לא, שאלו אותך מה קרה אבל, שאלו אותך מה קרה.

עו"ד מרוז :         לא, הוא יתחיל לספר לכם סיפור ארוך על תאריכים.

כ. ה. שפירא :    אבל הוא לא עונה לשאלות שלנו. תמקד אותו.

עו"ד מרוז :         אז אני אמקד אותו. תקשיב, אני שואל אותך למה הוא שנא אותך, התחלת לספר על העסק, רק שנייה, והתחלת לספר על שני תלמידים שאתה הסכמת שהם, למרות שהם כבר עברו בגיל, ימשיכו להיות אצלו. האם זה היה ביחס לכל התלמידים או היו מקרים שונים? האם היה איזה סכסוך ביניכם? ואם כן סכסוך – למה? ספר על זה.

העד :     הוא הציע להרבה מאוד תלמידים לעבור אליו תחת תירוצים כאלה או אחרים, רובם לא סיפרו לי, חלק עברו אליו.

כ. ה. טימן :        באיזה גילאים? מה שסיכמתם או מעבר למה שסיכמתם?

העד :     לא, אף אחד לא היה לפי מה שסוכם בינינו.

כ. ה. טימן :        לא?

העד :     לא. זה כלל גם גיל 30 פלוס.

כ. ה. טימן :        אה, או.קי.

כ. ה. שפירא :    ומאיפה אתה יודע את זה?

העד :     מהם.

כ. ה. שפירא :    הם סיפרו לך שהוא הציע להם ללמוד אצלו?

העד :     כן. חלק עברו אליו פיזית.

כ. ה. שפירא :    כן. מתי זה היה? באיזה תקופה אתה מדבר?

העד :     זה היה איפה שהוא במהלך 2003-2004."

                          

הנאשם גם סיפר (בעמ' 378) על אירוע פיקניק של החוג, שנערך בסמוך לאחר יום העצמאות, אליו הוזמן אך שי, אך לא הגיע. הנאשם התקשר אל שי מס' ימים לאחר מכן ע"מ לברר לפשר אי הגעתו לפיקניק, או אז ענה לו שי כי לא הגיע בשל כך שנודע על מעשי הנאשם, נשוא כתב האישום.

הנאשם העיד כי לאחר ששמע משי על האשמותיהן של ע. ושש. לא מצא לנכון להתקשר אליהן לברר עימן לפשר עלילות השקר, באומרו בעמ' 378 שורה 13:

"כ. ה. אמסטרדם :          בעקבות השיחה הזאת עם שי אתה התקשרת לאחת הבנות?

העד :     לא.

כ. ה. אמסטרדם :             גם לא? אפילו לא לש. שאומרת על הטרדה מינית?

העד :     לא, לא התקשרתי, כי הסיפור נשמע לי הזוי מאוד, לא ידעתי איך להתייחס אליו. הוא פשוט היה תלוש לחלוטין מהמציאות. אני חשבתי ששי דמיין משהו, סיפר משהו, היה כבר התחלות של כל הדברים האלה, הם כבר נתנו צל על היחסים עם שי חי. לא ידעתי איך להתייחס לזה. אני לא יכול להתקשר לבת ולהגיד תשמעי ככה הוא מספר עלייך זה היה?"

הנאשם העיד כי מערכת היחסים שלו עם ע. היתה תקינה והיא המשיכה לקבל מפעם לפעם טיפולים וע"כ התפלא מאוד לשמוע משי כי ע. טוענת כי הטריד אותה מינית.

לדברי הנאשם (בעמ' 384) ע. סיימה ללמוד אצלו בחודש אפריל 2002 בשל השעה המוקדמת בבוקר בה התקיים החוג.

באשר למתלוננת ש., העיד הנאשם בעמ' 384 כי הכיר אותה בשל כך שהחלה ללמוד בחוג אצלו בחודש יוני 2002 והתאמנה במשך שנה.

באשר לסיבה בעטיה חדלה ש. להשתתף בחוג העיד הנאשם כי איננו יודע את הסיבה לעזיבתה.

לדבריו, הרבה ילדים עזבו את חוג האיסאיי בשל כך שלא אהבו את החוג.

הנאשם הסביר כי העביר את החוג לשעה מוקדמת בבוקר בעבור שי, שהיו לו בעיות שינה.

לנאשם לא היה הסבר מדוע העביר החוג לשעה כה מוקדמת בעטיו של תלמיד אחד בעוד שאר התלמידים עזבו בשל כך.

הנאשם אישר בעמ' 388 שורה 30 כי הסיע תלמידים ברכבו לרבות במקרה שירד גשם שוטף.

כשנשאל הנאשם בעמ' 389 מס' פעמים האם הסיע את ש. לביתה לא מספק הנאשם תשובה.

מכל מקום, הנאשם שלל מכל וכל כי ברח' סוקולוב ביצע בה מעשה אינוס אותה ולדבריו בעמ' 389 שורה 29:

"ש :      או.קי. אז מה הכוונה חד משמעי? אתה, היא טוענת שאתה נגעת לה באיבר המין, שעיסית או החדרת אצבע.

ת :         אני שמעתי פה את הסיפור שזה היה ברחוב סוקולוב. רח' סוקולוב זה רח' סואן, מואר מאוד היטב.

ש :         אולי הורדת לה את התחתונים שמה ואפילו שזה רחוב סואן אבל -

ת :         איפה? בנסיעה? לא, זה לא.

ש :         טוב.

ת :         נשמע לי -

ש :         ולא ברחוב סוקולוב?

ת :         נשמע לי -

כ. ה. טימן :        מופרך.

כ. ה. שפירא :    ובמגרש חניה?

העד :     בוא נגיד ככה, אין שם שום דבר כמגרש חניה, יש מקומות חניה ברח' -

עו"ד מרוז :         לא, תקשיב רגע, קודם כל השופטת שאלה אותך האם במגרש החניה כן, אז קודם כל תגיד.

העד :     לא. לא.

ש :         הו. ומה אתה רוצה להגיד על מגרש החניה?

ת :         אנחנו חנינו ברחובות הצדדים.

ש :         מי זה אנחנו?

ת :         כל מי שלימד -

עו"ד פלוס :        מי זה אנחנו? תדבר אתה.

כ. ה. שפירא :    לא, אבל גברת, באמת, לא להפריע.

כ. ה. טימן :        זה -

העד :     אני חניתי ברחובות הצדדיים, מאחורה או מקדימה.

עו"ד מרוז :         טוב, עכשיו תגיד לי -

כ. ה. טימן :        אבל יש שם מגרש חניה ליד הספרייה? כי -

העד :     לא, מקדימה רחוב סוקולוב.

כ. ה. שפירא :    ועל יד רחוב סוקולוב?

העד :     זה סוקולוב 56. מאחורה רח' קטן 8, אני זוכר.

כ. ה. שפירא :    יש מגרש חניה ציבורי ליד הספרייה בקרוב? בסמוך?

העד :     לא, אולי יש ואני לא יודע. יש במרחק של 300 מטר בתשלום. לא מכיר."

הנאשם העיד כי ש. הביעה אי שביעות רצון מכך שהנאשם במהלך החוג לא התייחס אליה באופן מיוחד.

ההסבר, שסיפק הנאשם באשר לעלילה של ש. לגרסתו, היתה שהיא הושפעה משי.

חקירתו הנגדית של הנאשם

הנאשם העיד במסגרת החקירה הנגדת מעמ' 403 ואילך, כי הינו נשוי "בעושר ואושר" וכי הינו אב לשני ילדים. את העדרה של אשתו מהדיונים בביהמ"ש הסביר בכך שאמר לה לא להגיע לביהמ"ש.

הנאשם גם סיפר כי אשתו עובדת ונמצאת באופן תדיר בנסיעות לחו"ל.

הנאשם העיד כי למד היאבקות ברוסיה כ – 3 שנים. יוגה למד בהיותו ילד.  אומנויות לחימה למד במשך 8 חודשים, עת שהה במזרח, תקופה בה שילב לימודים וטיולים.

הנאשם סיפר שעבד במס' מקומות עבודה, בכל אחד מהם עבד תק' לא ארוכות. חלק ממקומות העב' אף לא זכר את שמותיהם. הנאשם סיפר כי עבד בניתוח מערכות לאחר מכן פתח חברה לסחר חוץ, שעסקה בתחום הקקאו. כמו"כ היתה לו גם חברה לייבוא טרמפולינות. לאחר מכן החל לאמן בין היתר בקונג פו משנת 1997 ואילך. בתחילה אימן שעתיים בשבוע ובשנת 1999 עבר לאמן בסטודיו ברח' סוקולוב בהרצליה בתדירות של פעמיים בשבוע. משנת 2000 אימן בסטודיו לבי"ס מחול בהרצליה. בינואר 2003 פתח קבוצת איסאיי.

הנאשם הסביר (בעמ' 422) כי הקונג פו הוא כינוי לאומנות לחימה סינית.

וכן הסביר כי איסאיי זה אומנות לחימה ותנועה, המבוססת על תנועה מולדת של האדם, ומאחדת את המבנה של הגוף עם תנועה. איסאיי זה שימוש קרבי ותנועתי.

הנאשם נשאל (בעמ' 427) כיצד הכיר את ע., שכן היא למדה בסטודיו למחול, המתנהל בנפרד מהסטודיו שלו, ענה: כי אינו מסוגל לשחזר.

כשהוצגה לנאשם גרסתה של ע., אישר הנאשם כי הדבר מאוד הגיוני.

הנאשם אישר שטיפל בע. ביד, באוזן, בגב תחתון. מבחינת כמות טיפולים העיד הנאשם כי טיפל בה טיפול אחד או שניים. לאחר מכן אמר שאינו זוכר.

הנאשם העיד כי טיפל בע. לבקשתה שכן סבלה מכאבי גב (עמ' 432).

הנאשם העיד (בעמ' 433) כי הסמכות לטפל ניתנה לו ע"י צ'י-גונג, שזהו החלק הטיפולי  באומנויות לחימה סיניות. בנוסף לכך עבר קורסים, שזה דומה מאוד לצ'י-גונג - גרסה יפנית.

כשנשאל הנאשם (בעמ' 433) באם הוא אוחז בדיפלומה לטפל בכלל ונערה בת 14 בפרט, ענה בשלילה אך העיר כי יש לו דיפלומה של סיפו באומנויות לחימה סיניות.

כשהנאשם התבקש להתייחס לעמדתה של ע. בקשר עם מערכת היחסים הידידותית, ששררה ביניהם, ענה בתחילה כי ע. היתה מאוד ידידותית וחיפשה מגע ולאחר שאלות חוזרות ונשנות אישר את הגדרת מערכת היחסים כפי שהוצגו ע"י ע., ובענין זה ר' נא בעמ' 436 שורה 18:

" ת:       אני יכול להגיד רק מה שאני ראיתי מצד שלי. מאוד מאוד ידידותית, מאוד-מאוד פתוחה, היא מאוד-מאוד חיפשה מגע איתי. כן.

כ. ה. שפירא :    מה חיפשה?

העד :     מגע.      

עו"ד מרוז :         אבל תסביר, מה זה המגע?

העד :     היא באה לחבק אותי.

כ. ה. שפירא :    מגע פיזי אתה מתכוון?

העד :     מגע פיזי לחלוטין. חיבוק. חיבוק, לא ביד אחת כמו שהיא תיארה, אלא חיבוק.

כ. ה. שפירא :    מה, סתם ככה היא היתה באה ומתחבקת איתך?

העד :     כן.

כ. ה. שפירא :    סתם? בלי סיבה?

העד :     אני לא שאלתי אותה מה נשמע ומה שלומך. כן.

עו"ד פלוס :        תגיד לי, למה לא אמרת את הדברים האלה -

ת :         היא חיפשה -

ש :         למה לא אמרת את הדברים האלה במשטרה? למה לא אמרת שהיא חיבקה, וחיפשה מגע, למה?

ת :         לא, זה כתוב במשטרה.

ש :         מה כתוב במשטרה?

ת :         שאכן היא התחבקה איתי, שהיא חיפשה את זה ו -

ש :         שהיא חיפשה מגע? אתה אמרת שהיא -

ת :         לא, אני אמרתי שאכן היא באה להתחבק.

עו"ד מרוז :         לא, אבל היא אישרה את זה, לא הבנתי.

עו"ד פלוס :        לא, אבל אתה אומר עכשיו שע. היא באופן מיוחד היא חיפשה מגע איתך.

העד :     לא, זה לא מה שאמרתי.

ש :         זה מה שאתה אמרת עכשיו.

ת :         אני לא אמרתי באופן -

ש :         היא היתה מאוד ידידותית וחיפשה כל הזמן מגע, זה מה שאתה אמרת.

ת :         סליחה, אני לא יודע בקשר מיוחד להתייחס לאנשים אחרים, מה הבדל ביני לאחרים. לא יודע.

ש :         אני לא אמרתי, אני שאלתי אותך האם ההגדרה של ע.  - שהיתה לכם מערכת יחסים טובה איתך, ידידותית, והיא סמכה עליך, ואמון מלא – היא הגדרה נוחה מבחינת ע.? היא משקרת כשהיא אומרת דברים כאלה?

ת :         אני חושב שלא.

ש :         שלא, היא לא משקרת. וכשהיא סיפרה שאתה טיפלת בה באוזן ובכתף ובגב, היא שיקרה?

ת :         לא.

ש :         לא שיקרה. זאת אומרת היא אמרה אמת. אז הנה, יש לנו לפחות עדויות לכך שע. היא לא שקרנית. או.קי.

עו"ד מרוז :         לא, לא, באמת.

עו"ד פלוס :        שהיא אומרת גם דברי אמת, או.קי. תכף נברר.

עו"ד מרוז :         אה, שהיא אומרת גם דברי אמת, בסדר. מוסכם שהיא אומרת גם דברי אמת.

העד :     שקרן מדבר דברי אמת. לצערי היא שקרנית. לצערי היא לא דיברה אמת."

הנאשם נשאל באיזה ימים ע. למדה אצלו והנאשם השיב (בעמ' 437 שורה 29) ביום שישי.

כשהוצגה לנאשם גרסתה של ע. בקשר עם המעשה המגונה, שהיא מייחסת לו, הכחיש כאמור בעמ' 438 שורה 9:

ש :         כן. משהו צמוד. או.קי. ע. מתארת, ואתה שמעת גם את העדות שלה בבית משפט וגם בעדות שלה במשטרה, שבאביב 2002 ביום שישי לאחר השעה ארבע, אחרי שכולם הלכו אמרת לה שאתה תטפל לה בבעיות הגב ואמרת לה לשכב על הגב והסטודיו היה ריק מאדם, וכשאמרת לה לשכב על הגב כשהברכיים שלה מכופפות. קודם כל התנוחה הזאת היא תנוחה אפשרית כאילו מבחינתך? היא תנוחה טובה שאתה רוצה לטפל בה? כשהיא שוכבת -

ת :         אני לא מטפל באנשים במצב כזה.

ש :         לא מטפל?

ת :         לא.

ש :         או.קי. אף פעם לא?

ת :         בואי נגיד ככה, א' השיעור הסתיים -

ש :         לא, אני מדברת על התנוחה, אם התנוחה היא תנוחת טיפול.

ת :         סליחה רגע, אני יענה לשאלה שלך.

ש :         אנחנו מדברים על לשכב על הגב, ברכים מכופפות. אתה מבין למה אני מתכוונת ברכיים מכופפות?

ת :         כן. התנוחה אפשרית.

ש :         כפות הרגליים על הרצפה, והברכיים למעלה.

ת :         תלוי למה, תלוי לאיפה. אכן, התנוחה אפשרית, כן.

ש :         לא הבנתי.

ת :         התנוחה אפשרית, כן.

ש :         תנוחה אפשרית לטיפול בגב?

ת :         לא, אני לא חושב.

ש :         אז לטיפול במה?

ת :         לא יודע.

ש :         אבל יוצא לך בתנוחה כזאת לטפל בתלמידים שלך?

ת :         לא.

ש :         לא?

ת :         לא.

ש :         או.קי. ואז היא אומרת שאתה בהתחלה לקחת את שני אצבעותיך, שמת אותם בשיפולי הבטן שלה, ואז הכנסת יד מתחת למכנסיים, על התחתונים, ואחר כך הכנסת את היד לתוך התחתונים, ועם האצבעות עיסית בין פי הטבעת לאיבר המין ואז היא פתאום קפצה מתוך רפלקס  ואמרת לה תירגעי, אני עושה את זה הרבה פעמים, אני מכיר את זה, רק שנייה, אני מחפש את הנקודה, וכל זה כשהיד שלך מתחת לתחתונים בין פי הטבעת לאיבר המין, ובמהלך כל הטיפול הזה לא הסתכלת עליה אלא הסתכלת על מקום אחר.

ת :         מה השאלה?

ש :         מה התייחסות שלך לזה? למה שהיא אומרת?

ת :         זה סיפור הזוי לחלוטין.

ש :         הזוי לחלוטין?

ת :         לחלוטין.

ש :         תגיד לי מה השקר? מה השקר בכל פרט ופרט שהיא אומרת אני רוצה שתגיד לי.

ת :         בכל פרט ופרט.

ש :         אז תגיד לי מה, אנחנו מדברים על יום שישי, השיעור נגמר בסביבות השעה ארבע.

ת :         לא, השיעור נגמר -

ש :         השיעור נגמר, זה היא צודקת, היא לא משקרת. השיעור נגמר?

כ. ה. טימן :        תני לו.

כ. ה. שפירא :    תני לו לענות.

עו"ד פלוס :        סליחה.

עו"ד מרוז :         היא כבר יותר גרועה ממני.

עו"ד פלוס :        כן, בזה היא צודקת?

העד :     השיעור היה משתיים ורבע עד שלוש ורבע.

ש :         אז אנחנו מדברים על סביבת השעה -

ת :         שלוש.

ש :         שלוש ורבע.

ת :         לא ארבע.

ש :         שלוש ורבע הסתיים השיעור.

כ. ה. אמסטרדם :             אנשים לא נשארים אחרי זה?

העד :     יכולים, אבל לא נשארים במשך שעה. זה מוגזם. זה ארבעים וחמש דקות, זה המון זמן. זה שיעור מתחיל ונגמר בארבעים וחמש דקות. זה בלתי אפשרי.

עו"ד פלוס :        או.קי.

ת :         כמה שלי זכור שבמהלך אותו שיעור עצמו עוד התנהלו, לדעתי, כמה שלי זכור, היא באה משיעור אחר, בגלל זה היא הגיעה, לכן היא היתה גם לבושה בבגד כזה אימון. עכשיו -

ש :         רגע, תעצור רגע, אני רוצה שתסביר לי את מה שאתה אומר עכשיו.

ת :         היא היתה לבושה במן בגד אימון שלה. לרקדנים.

ש :         איזה בגד?

ת :         זה משהו צמוד, אני לא זוכר בדיוק. עכשיו, כתוצאה מזה שהיא רקדה כנראה באיזה שהוא מקום אחר, באותו מקום, ואז המשיכה הלאה. במהלך, זה מה שלי זכור, שלפחות בחלק מהשיעור נכנסו כל פעם -

כ. ה. שפירא :    סליחה, אתה מדבר על השיעור הספציפי? על איזה שיעור אתה מדבר?

העד :     לא ספציפי, יום שישי בכלל.

עו"ד פלוס :        אבל זה לא מעניין אותי. אני שואלת -

כ. ה. שפירא :    היא תמיד היתה אצלך בימי שישי, לא? רק בימי שישי.

העד :     בשיעורים האלה היו נכנסים ומסתכלים, החלון היה פתוח, הדלת פתוחה. הודענו את זה. במפורש הודענו כי היה לנו כדאי -

כ. ה. שפירא :    בסדר, תשאלי הלאה.

עו"ד פלוס :        תגיד לי, ע. אמרה שאתה אמרת לה כשסיימת שיש לה חוסר איזון במיניות שלה וזה ישפיע עליה במהלך השנים כשיהיו לה מערכות יחסים.

העד :     אני לא מתמצא, אני מצטער, אני לא מתמצא בנושא של איזון מיני.

ש :         אז מה, ע. אמרה את זה, מה יש לך להגיד על זה שהיא אמרה את זה? היא המציאה את זה ע.?

ת :         בוודאי, אבל -

ש :         מה בוודאי?

ת :         בוודאי היא המציאה את זה.

ש :         היא המציאה את זה? אתה לא אמרת דבר כזה?

ת :         אני לא מבין בזה, למה שאני אגיד דברים שאני לא מבין בהם? יש מספיק דברים שאני מבין בהם.

ש :         זה שאתה לא מבין לא אומר שלא אמרת. אני שואלת אם אתה אמרת ומה יש לך להגיד על זה שהיא אומרת שאתה אמרת?

ת :         הבנתי אותך. תראי, קודם כל התשובה היא לא חד משמעית. דבר נוסף, אני נורא משתדל לדבר על דברים שאני מבין בהם. אני לא יודע הרבה דברים, אני יודע יחסית מעט מאוד שיטות. מספיק לי לנסות ולהבין מה שאני עושה. אני לא צריך להיות יועץ לענייני מיניות, כי זה לא התחום שלי. איזון מיני שייך לתחום שונה משלי.

ש :         אז מאיפה ע. את המשפט הזה? מאיפה היא הביאה את זה?

ת :         לדעתי, חד משמעי – שי חי.

ש :         שי חי אמר לה להגיד את המשפט הזה?

ת :         כל הסיפורים שאני שמעתי פה, כולל הבנה הזויה לחלוטין של נקודות טיפול, צ'קרות, כולל כל מיני פרטים אחרים -

ש :         אז שי חי אמר לה להגיד -

עו"ד מרוז :         רגע, תנו לו לסיים.

כ. ה. טימן :        רגע.

עו"ד פלוס :        אני רוצה להבין.

עו"ד מרוז :         ברכה.

כ. ה. אמסטרדם :             תני לו לסיים.

העד :     כולל כל מיני דברים אחרים. זה דברים שמעולם לא אמרתי, גם באופן מקצועי אינני מסוגל להגיד. אי אפשר להגיד רופא לא יכול להגיד שאוזן נמצאת בעין. זה בלתי אפשרי ולא מתקבל על הדעת."

כשנשאל הנאשם מדוע שי לא נשאל האם הדיח את ע. לעדות שקר, מילא הנאשם פיו מים.

כשהוצג לנאשם אמירתה של ע. כי הנאשם אמר לה בתום המעשה המגונה שביצע בה נעשה במסגרת "סודיות רפואית" חזר על המנטרה כי ע. משקרת בדרבונו של שי.

כשנשאל הנאשם מה יש לו לומר על רגשותיה של ע. בקשר עם כך שלדבריה הרגישה 'גועל נפש', ענה בעמ' 443 שורה 28: "שכנראה שגרם לה לחפש חיבוקים, טיפולים וכדומה בהמשך".

הנאשם אישר שאכן יש נק' לחיצה סינית בין איבר המין לפי הטבעת אך לטענתו לא טיפל בה מעולם.

כשנשאל הנאשם למה ע. לא נשאלה על כך שהפסיקה את החוג בגלל שהחוג עבר לשעה חמש בבוקר, מילא הנאשם פיו מים ולא היתה בפיו תשובה.

כשנשאל הנאשם שוב ושוב מדוע בעימות – ת/11 בעמ' 3, כשע. מטיחה בפניו שהפסיקה לבוא לחוג מדוע לא הטיח בע. עובדה זו בעימות (בגלל הזזת שעת החוג) – גם על כך לא היתה בפיו תשובה. לאחר שנשאל שוב ושוב גם ע"י ביהמ"ש, אמר בסופו של דבר בעמ' 466 שורה 8:

"כ. ה. שפירא :  נו, אז עוד יותר. אז היית אומר לה, חמודה, למה את מתרגזת? הרי את לא זוכרת שזה היה בחמש בבוקר ואמרת שקשה לך לקום? למה?

העד :     כנראה, סליחה, אני מקבל שיכול להיות שהייתי יכול לתת לה תשובה יותר מוצלחת, זה היה כל כך ברור לי שזה לא שייך לזה. היא הפסיקה בשעה חמש, היא המשיכה  להתרועע איתי במשך שנים. מה הקשר?

כ. ה. שפירא :    כי עכשיו היא מעמתת אותך פה, בעימות הזה.

העד :     מה הקשר? מה הפשר מה שייך -

עו"ד מרוז :         גברתי, רק שנייה, רגע, אז מה -

עו"ד פלוס :        לא, הוא ענה. אתה לא יכול לעצור באמצע חקירה נגדית -

כ. ה. שפירא :    רגע, תני לו להגיד מה שהוא רוצה לומר.

כ. ה. אמסטרדם :             לא, מר מרוז, זה לא אליך מופנה, ואתה לא יכול לתת הסברים -

עו"ד מרוז :         לא, לא הסברים. אני –טוב, לא חשוב.

כ. ה. שפירא :    לא, הוא אמר.

כ. ה. אמסטרדם :             תשמור לך לסיכומים את זה.

העד :     זה היה ברור לי שהיא מנסה לתאר כרגע איזה שהיא מציאות אחרת לחלוטין, ולא היה טעם להתווכח כי זה היה ברור שבגלל זה, בגללה אני פה."

כשנשאל הנאשם מדוע לא אמר זאת בחקירתו במשטרה – ת/1 – טען כי נלחץ וענה רק על מה שנשאל.

הנאשם נשאל איזה אינטרס היה לע. להסכים להיות 'כלי שרת' בידיו של שי, להסכים להסתכן לעבור עבירה פלילית של הודעה כוזבת ולאחר מכן עדות שקר ולעשות את כל הפעולות הנגזרות מאותה הודעה כוזבת, להתייצב במשרדי הפרקליטות ואח"כ בביהמ"ש והכל ע"מ לשרת אינטרסים זרים של אדם אחר, ענה הנאשם בעמ' 451 שורה 25:

"ת :       אני לא יכול להגיד לך בוודאות מה גרם לזה. אני בטוח לחלוטין אבל שזה השפעתו ההרסנית, הרסנית ביותר, האם הוא הפעיל עליה מערכת איומים או השפעות או מעורב אינני יודע. אני אומר -

כ. ה. שפירא :    אתה אומר, סליחה שאני מפריעה לך, אתה בטוח לחלוטין אתה אומר בהשערה -

העד :     זה השערה שאני בטוח בה לחלוטין.         

כ. ה. שפירא :    אבל אין לך הוכחה, כי אמרת את זה ככה קודם, אתה אומר בטוח לחלוטין, אז אנחנו יכולים לחשוב שאולי אתה -

העד :     שוב, הדבר היחידי שאני יכול פה להגיד זה השערות. שי התחיל לשנוא אותי בצורה מאוד-מאוד –"

הנאשם חזר שוב ושוב על המנטרה כי תלונתה של ע. הינה פועל יוצא של שנאתו הרבה של שי כלפיו אך לא היה בפיו תשובה לשאלה איזה אינטרס היה לע. לפעול כנגדו.

כשנשאל הנאשם אם ע. מעלילה עלילת שקר מדוע לא בחרה להעליל עלילה חמורה יותר ולטעון, לשם הדוגמא, כי הנאשם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, דבר שהיה מבסס עבירת אינוס, ולא עבירה של מעשה מגונה כפי שתיארה בתלונתה, ענה הנאשם בעמ' 455 שורה 31:

"העד :  ע. ניהלה איתי במשך מעל לשנתיים מערכת יחסים כה ידידותית שזה השערה שלי שאם היא היתה מתארת פה אירוע שהוא אירוע שלגמרי חורג באופן קיצוני מאיזה שהוא טיפול זה בכלל היה הזוי לחלוטין בכלל."

הנאשם נשאל ע"י ביהמ"ש מדוע ע. העלילה עליו עלילה כה חמורה אם לדבריו היתה ביניהם מערכת יחסים כה ידידותית, על כך ענה בחזרתו על המנטרה הקבועה כי התשובה נעוצה בעבודתו של שי.

כשנשאל הנאשם מדוע לא הטיח בע. במהלך העימות – ת/11 – את גרסתו בביהמ"ש שתלונתה היא עלילת שקר, שרקם שונאו שי חי, לא היתה בפיו תשובה, בענין זה ר' נא בעמ' 468 שורה 29:

"עו"ד פלוס :      בעימות, להגיד לה הכי חשוב, ע. שי חי הכניס לך את לראש -

העד :     אני לא זוכר, וזה ש -

עו"ד מרוז :         לא, אבל זה לא מדויק, גברתי.

עו"ד פלוס :        אני שאלתי אותו.

עו"ד מרוז :         אבל הוא -

כ. ה. אמסטרדם :             תן לה.

עו"ד פלוס :        אני שאלתי אותו -

העד :     אמרתי ואני אומר, אמרתי שקר -

ש :         שקר אמרת, נכון.

ת :         נכון, ואמרתי -

ש :         ואמרת לה שי חי?

ת :         אני לא זוכר את הניסוח המדויק, אבל ברור לי לחלוטין, ואמרתי את זה בהרבה מאוד אפשרויות כולל במשטרה שזה אכן עבודתו של שי חי. תמיד אמרתי את זה -

כ. ה. שפירא :    אבל אנחנו מדברים על העימות עכשיו.

כ. ה. אמסטרדם :             אתה הלכת לעו"ד לפני שהיית, קיבלת ייעוץ משפטי לפני שהיית בעימות?

העד :     כן.

כ. ה. אמסטרדם :             טוב.

העד :     אני לא קיבלתי ייעוץ משפטי בקשר לעימות, אבל מה שקרה שכאשר נודע לי ששי חי מתרוצץ ומספר את זה לכולם, אחרי שאמר שהוא האמין לי, איפה שהוא באמצע יוני, עכשיו אני מזהה שעוד ע. לא דיברה עם אבא שלה ולגרסתה עוד לא דיברה עם שי. לא זוכר, אני או זמיר, או אני פעם פניתי לזמיר, ואז אמרתי אני צריך לדבר על זה עם שי, מה זה הדברים האלה.

כ. ה. שפירא :    כן, סיפרת לנו.

כ. ה. טימן :        לא, לא, אבל השאלה היתה ספציפית לגבי העימות, בין החקירה לבין העימות, האם נעזרת בעורך דין?

העד :     אני פניתי לעורך דין באופן כללי אבל לא בקשר לעימות.

כ. ה. טימן :        לא בקשר לעימות.

העד :     לא.

כ. ה. טימן :        זאת אומרת לא אחרי תחילת החקירה בשביל החקירה?

העד :     לא.

כ. ה. אמסטרדם :             זה היה עוד לפני שהזמינו אותך למשטרה כשאתה התייעצת.

העד :     כן, ב – 18/06 צלצלתי, ב – 20/06 נפגשנו.

כ. ה. אמסטרדם :             20 ביוני 2000 ו -?

העד :     2004. אבל שוב, סיפרתי לו באופן כללי, הוא לא טיפל בי, הוא אמר לי -

כ. ה. שפירא :    טוב, אתה לא צריך -

כ. ה. אמסטרדם :             לא ,אל תגיד לנו מה הוא אמר, רק רצינו לדעת.

עו"ד פלוס :        אני אומרת לך שבעימות הדבר היחיד שאתה אמרת לה שיכול להתקשר לשי חי זה אני מפנה לעמ' 3 שורה 12 בערך, אתה אומר "אני לא יודע על מה את מדברת ותגידי לי דבר אחד מי השפיע עלייך?" זאת אומרת אתה שואל אותה וזורק לה את השאלה מי השפיע עלייך, ואתה אפילו לא אומר את הסיפור של שי חי -

ת :         כי רציתי לשמוע -

ש :         ותן לי יותר מזה, אני רוצה להפנות לעמ' 8 לקטע באמצע העמוד, ע. אומרת לך, תראה – "איזה חוצפן, טובות, דפקת לי, אתה אמרת לה אחרי כל הטובות שאני עשיתי לך? כאילו את עושה לי אחרי כל הטובות שאני עשיתי לך. אז ע. אומרת איזה חוצפן, טובות, דפקת לי את החיים, טובות? דפקת לי את החיים. אני לא יכולה שאף אחד ייגע בי עכשיו, אין לי חבר עכשיו, אין לי כלום, בגללך, בגללך, כי אתה הגזמת לגמרי, לגמרי. אז אתה אומר, את המכתבים לשי, את כתבת את כתבת מכתבים לשם? ע. : איזה מכתבים לשי? משה : איזה? שהוא אמור לפתוח רק בטיסה? ע. : מה שי? לשי? תקשיב, שי ידיד מאוד טוב שלי, איזה מכתבים כתבתי לו? אתה רוצה לגלות לי מה עומד מאחורי הסיפורים שלך? משה : שמותר לו לפתוח רק אחרי שימריא.

כ. ה. שפירא :    טוב, מה השאלה?

עו"ד פלוס :        הנה אפילו אתה אומר, אפילו דיברת פה איזה שמונה שורות על שי חי, ואתה לא אומר לה אפילו שי חי הכניס בראש את השקר הזה.

העד :     נו, זה היה משתמע מזה ברור.

כ. ה. שפירא :    למי זה היה משתמע?

העד :     לכולם.

כ. ה. שפירא :    מה?

העד :     ברור שזה היה שי חי.

כ. ה. שפירא :    למי זה היה משתמע ככה? זה לא משתמע מהדברים פה.

העד :     לי זה היה משתמע.

כ. ה. שפירא :    כשקוראים את זה, זה לא משתמע בכלל.

העד :     אמרתי לחוקר מההתחלה -

כ. ה. שפירא :    עזוב את החוקר, אנחנו פה בעימות. בעימות. אתה וע. לבד בחדר. העימות, החוקר כבר יצא או עוד לא יצא בשלב הזה?

העד :     הוא יצא.

כ. ה. שפירא :    הוא כבר יצא? רגע, באיזה עמוד זה אמרנו?

עו"ד פלוס :        אנחנו שמונה. החוקר נכנס, הוא כבר נכנס.

כ. ה. שפירא :    החוקר נכנס בדיוק. אז אתה מדבר איתה, כבר דיברת איתה הרבה לבד, אמרתם כל מיני דברים אחד לשני. עד אז לא אמרת שום דבר שי עשה ושי אמר לך או שי זה, ופה אתה מזכיר את שי היא מזכירה את שי, אבל אתה לא אומר לה נו, באמת, הרי שי אמר לך בדיוק מה לעשות.

העד :     את אומרת לי מדוע באופן ישיר ששי חי אילץ אותך לשקר?

כ. ה. שפירא :    כן.

העד :     תראי, ייתכן שככה במקרים כאלה צריך לעשות, זה איננו סגנון שלי. פשוט מאוד. מאוד קשה לי להגיד את הדברים האלה.

עו"ד מרוז :         גם היום הוא לא רוצה להגיד את זה בצורה החלטית.

העד :     מאוד קשה לי. מאוד קשה לי. אני עוסק אמנם באומניות לחימה, אבל -

כ. ה. שפירא :    אבל למה זה כל כך בעייתי להגיד את זה? להפך, אומרים, היית אומר לה כמו שאתה אומר לנו – אני לא יודע, אבל ככה נראה לי שכנראה שי הכניס לך דברים לפה, או לראש.

העד :     זה משתמע במפורש בעיניי.

כ. ה. שפירא :    בעיניך אולי כן.

העד :     בוודאי. בוודאי."

הנאשם נשאל אם עיסוי בין פי הטבעת לבין איבר המין יכול לסייע בפתרון בעיות גב, על כך ענה בעמ' 472 שורה 20:

ת :         שנייה. בספרות ישנם תיאורים שזה מועיל לרגליים ולגב, אינני יודע, כי לא עשיתי את זה אף פעם, אין לי ניסיון בזה. פשוטו כמשמעו. שוב אני אומר, יש דברים שהם ידועים תיאורטית, חלקם נכונים. חלקם אינם נכונים. יש שמועות שונות ויש כל מיני תיאוריות שהאמת הם לא הוכחו, אינני יודע."

באשר למתלוננת ש. אישר הנאשם כי היא למדה אצלו בחוג מחודש יוני 2002 ועד לחודש 2003.

וכן אישר (בעמ' 477 שורה 32) שהסיע אותה פעמים מעטות, שאת מספרם אינו זוכר. וגם כשהסיע הסיע מהספורטק, אך שלל מכל וכול כי הסיע אותה עד לביתה.

גרסתו זו של הנאשם הינה מפלילה ביותר שכן בתשובתו מנסה הנאשם להרחיק עצמו מהעבירות. ש. טוענת כי אירוע האינוס היה בחניון ליד הסטודיו ברח' סוקולוב וכן האירוע השני, קרי, נסיון הנשיקה, אירע ליד ביתה.

כשעומת הנאשם, בעמ' 478 שורה 10, עם העובדה כי הוא מרחיק עצמו משתי זירות עבירה התפתל שוב ושוב ולא סיפק הסבר.

הנאשם נתבקש להסביר מדוע חרג מהמקובל וטרח להסיע תלמידים לביתם. לנאשם לא היה הסבר מעבר לעובדה שביכר להיטיב עם תלמידיו ללא תשלום על כך.

הנאשם ממשיך כ'דרכו בקודש' להרחיק עצמו מזירת העבירה ובמסגרת מגמתו זו הכחיש (בעמ' 479 שורה 19 ואילך) גם את העובדה כי ש. הגיעה חולה לחוג באחד הימים.

כשהוצגה לנאשם גרסתה של ש. בקשר לאירוע האינוס, מתחכם הנאשם ואינו עונה לשאלות, בענין זה ר' נא בעמ' 480 שורה 1:

"עו"ד פלוס :      לא, היא הדגימה לבית המשפט איך הוא עשה עם התחתונים, על זה היה דיון שלם. ואז אתה החדרת את האצבע שלך לתוך איבר מינה, והזזת את איבר המין בתנועות מעגליות. והיא שאלה אותך מה אתה עושה ואתה אמרת זה אתה עושה כדי לעזור לה. עכשיו, אני רק אגמור עוד דבר, ועוד אומרת ש. שאתה באמצע שעשית את מה שעשית, באמצע החדרת האצבע לתוך איבר המין שאלת אותה באמצע, כשהאצבע שלך בתוך איבר מינה, האם היא קיימה יחסי מין עם החבר שלה והיא ענתה לך שלא. מה יש לך להגיד על זה?

העד :     אני עדיין לא למדתי איך לעשות את הדברים האלה תוך כדי נסיעה ברחוב.

עו"ד פלוס :        לא, היא לא אמרה שזה היה תוך כדי נסיעה.

כ. ה. שפירא :    תעשה טובה, אדוני, תעשה טובה, אל תתחכם, תענה לעניין.

העד :     התשובה היא לא. באופן חד משמעי וכולל."

הנאשם נשאל לפרטי האירוע השני, בו ניסה לנשק את ש.. בתחילה נשאל אם זוכר שהסיע את ש. ביחד עם בנים נוספים. על שאלה זו ענה בעמ' 480 שורה 24 ואילך כי איננו זוכר.

כשנשאל להתייחסותו לדברי ש. כי הוא ציווה עליה לשבת קדימה ועל הבנים לישב במושב האחורי של הרכב, על כך ענה שוב כי איננו זוכר את האירוע ועל כן אינו יכול לענות על שאלה זו. לפיכך, העיד הנאשם, כי אם ש. אומרת הרי שייתכן שאכן כך ציווה.

כשנשאל לפשר הציווי לסדר הישיבה הנ"ל (ש. מקדימה והבנים מאחורה) ענה בעמ' 481 שורה 14 כי אין לו מושג, אך ד"כ מי שיושב מקדימה זה הילד/ה האחרון שיורד מהרכב.

כשנתבקש ליתן התייחסות לדברי ש. לפיהם הורדת הבנים תחילה ואותה אחרונה שלא עפ"י סדר ההורדה המתבקש עפ"י סמיכות הרחובות, נעשה כדי לאפשר לו את ביצוע העבירה, ענה כי מוריד את הילדים לפי בקשתם. תשובה זו איננה מתיישבת עם גרסתה של ש..

כשנתבקש הנאשם ליתן את גרסתו לאירוע השני, בו ניסה לנשק את ש., בעמ' 484 שורה 21, פטר שוב בתשובה  שאין זה הגיוני שיפעל כך:

"עו"ד פלוס :      טוב, ש. אומרת שאתה בכוונה הורדת את הבנים קודם, והבאת אותה אחרונה הביתה, למרות שמבחינת הדרך זאת היתה דרך הרבה יותר ארוכה. כי היה קטע שהורדת איזה שהוא בן שזה כבר היה קרוב אליה הביתה, ואז פתאום עשית אחורה והלכת להביא בן אחר, במקום להוריד אותה קודם. ואז אחרי שרוקנת את האוטו ונשארת איתה לבד, אתה קירבת את הפנים שלך אליה וניסית לנשק אותה. ואז היא ברחה לך מהאוטו -

עו"ד מרוז :         לא, היא לא אמרה ניסה לנשק אותה.

עו"ד פלוס :        אמרה ניסה לנשק, אמרה. אמרה. אני שאלתי אותה והיא אמרה.

עו"ד מרוז :         איך יכולת לשאול אותה?

עו"ד פלוס :        אני שאלתי אותה ומה הוא עשה? אז היא אמרה ניסה לנשק אותי. במפורש, היה איזה -

עו"ד מרוז :         לא, היא לא אמרה, היא אמרה שהוא קירב את הפנים -

כ. ה. טימן :        היא אמרה לדעתי שהיא חושבת, שהיא חושבת שזה היה בשביל לנשק, אבל שהוא קירב את הפנים.

עו"ד מרוז :         שהיא חושבת.

עו"ד פלוס :        בסדר. שהיא חושבת שזה היה בשביל לנשק, או.קי. ושהיא חושבת שאתה קירבת את הפנים בשביל לנשק אותה אז היא מיד נורא נבהלה ואז ברחה מהאוטו, ואז תפסת לה בחוזקה את הירך ואמרת לה לאן את בורחת? והיא ברחה מהאוטו.

העד :     כל הסיפור הזה הוא הזוי לחלוטין.

ש :         גם זה הזוי?

ת :         אני אומר לך ככה – זה נכון שאני לא רואה טוב, זה נכון. שיש לי ראייה לקויה. זה נכון, אבל זה לא הגיוני פשוט –א'. ב' -

כ. ה. שפירא :    מה זאת אומרת ראייה לקויה? אנחנו רואים שיש לך משקפיים.

העד :     יש לי משקפיים.

כ. ה. שפירא :    כמעט לכל מי שנמצא פה יש משקפיים.

עו"ד פלוס :        כן, לכולם, וגם לי יש.

עו"ד מרוז :         לא, לי אין, גברתי.

כ. ה. שפירא :    אמרתי כמעט לכולם, וחוץ מזה יש לך על הדוכן שלך.

עו"ד מרוז :         לא, זה משקפי קריאה.

העד :     אני לא תופס אנשים ברגליים שלא יברחו. זה גם לא הגיוני. איך אתה יכול לתפוס בן אדם...

עו"ד פלוס :        לא הבנתי את התשובה.

העד :     איך אתה יכול לתפוס למישהו ברגל שלא יברח, זה סיפור שאני לא מבין איך עושים את זה בכלל.

ש :         איזה, היה מצב -

ת :         זה לא יעזור, אתה לא יכול להחזיק מישהו ברגל שלו.

ש :         היה מצב שקירבת את הפנים שלך אליה באוטו?

ת :         לא, אני לא חושב. יכול להיות שכשאני מדבר עם בן אדם הוא לא שומע ודברים כאלה אני לא זוכר אם היא ישבה מקדימה.

ש :         אני לא מדברת על קרבה כזאת, היא מדברת על קרבה שהיא הבינה ממך שאתה רוצה לנשק אותה.

ת :         לא. ממש לא. לנשק אותה?

ש :         כן.

ת :         אני מצטער.

ש :         למה אתה כל כך מתפלא? זה פעם ראשונה שאתה שומע שהיא אמרה את זה?

ת :         לא, לא, אבל אני -

עו"ד מרוז :         עוד פעם, היא לא אמרה את זה. למה את סתם אומרת?

כ. ה. שפירא :    שהיא חשבה.

עו"ד מרוז :         היא חשבה. אז מה? אנחנו עוסקים במחשבות פה? זה משפט פלילי, גברתי.

כ. ה. שפירא :    זה מה שהיא אמרה, היא אמרה לו האם זה יכול להיות שאתה קירבת את הפנים שלך למצב כזה עד שהיא חשבה -

עו"ד פלוס :        שהוא רוצה לנשק אותה והיא נבהלה וברחה מהאוטו. למה היא נבהלה? למה היא ברחה? למה בן אדם בורח לך מהאוטו?

העד :     אני לא זוכר שהיא ברחה, אני אומר לך שוב. לפי מה שאני יודע, ואני עדיין זוכר דברים, לא היה מקרה שהיא ברחה לי מהאוטו. ואני עדיין זוכר דברים די טוב. לא היה מקרה -

כ. ה. שפירא :    אבל אתה זוכר מקרה שהבאת אותה הביתה?

העד :     המשכנו אחר כך -

כ. ה. שפירא :    רחוב הגדוד העברי.

העד :     לא, הגדוד, אני לא יודע את השם של הרחוב. אני -

כ. ה. שפירא :    הביתה, על יד הבית שלה, אתה זוכר שהבאת אותה?

העד :     כן, היא אמרה תעצור, אני עוצר. כן. היה שניים-שלושה מקרים כאלה. אני לא ידעתי את שם הרחובות, אלא פשוט רחוב קטן תמשיך הלאה, תפנה פה שמאלה, ישר או דברים כאלה. זה היה לי ללא שם, השם אני למדתי מהתיק. אני לא ראיתי את השם קודם."

הנאשם נתבקש להסביר את עזיבתה הפתאומית של ש. את החוג מיד לאחר האירוע השני, בו נמלטה על נפשה מרכבו, ובענין זה ענה בעמ' 486 שורה 22:

"ש :      תגיד לי, מאז אותו אירוע שבו קירבת את פניה והיא הבינה שאתה רוצה לנשק אותה והיא ברחה בבהלה מהאוטו, היא לא באה יותר לחוג. מה יש לך להגיד על זה?

ת :         מה שלי ידוע היא הפסיקה להגיע באיזה שהוא שלב לחוג. לי היה רושם די מבוסס בגלל התלמידים האחרים שאז כל החוג עשה תפנית די חדה ל – ISAI. ISAI היה להרבה מאוד אנשים קשה מאוד, במיוחד בהתחלה. בגלל הסיבה הזאת הרבה מאוד אנשים הפסיקו להגיע.

כ. ה. שפירא :    היא אמרה לך אני מפסיקה לבוא?

העד :     אני לא זוכר.

כ. ה. שפירא :    לא, איך מפסיקים? כאילו לא פתאום יום אחד לא באים.

העד :     אה, מפסיקים, לא מגיעים.

כ. ה. שפירא :    כלומר משלמים כל פעם שבאים בנפרד או משלמים לחודש או -

העד :     משלמים לחודש, יש כאלה ששילמו, שמה שילמו כל פעם בחודש. יש סידורים שונים.

כ. ה. שפירא :    אז אומרת לך התובעת, ולדעתי היא אמרה את זה, שאחרי המקרה הזה היא יותר לא חזרה.

עו"ד פלוס :        היא לא באה, היא לא חזרה יותר.

כ. ה. שפירא :    אז היא אמרה -

העד :     אז מה שלי זכור בקשר אליה, מקרה כזה בכלל לא היה. אני רק אומר שמה שזכור לי באיזה שהוא שלב, נדמה לי גם היא, היא אמרה שהיא לא כל כך מרוצה מכל הסיפור הזה של ISAI אני -

כ. ה. שפירא :    היא אמרה לך את זה?

העד :     כן, אני חושב, אני לא זוכר בדיוק מי ומה, הרבה מאוד אנשים, החוג די התרוקן. אני אבל אמרתי לעצמי, החלטתי, שאם אני לא אעשה את זה זה אף פעם לא ייעשה. ואז אני הפסקתי בהדרגה ללמד בכלל קונג-פו, היום אני לא מלמד אותו בכלל."

הנאשם נשאל (בעמ' 487 שורה 27) אם אי פעם טיפל בש.. הנאשם שלל טיפול בש. באומרו כי לא זכור לו בכלל. ש. היתה בחורה די בריאה.

כשנשאל הנאשם איזה אינטרס יש לש. להעליל עליו עלילת שקר, חסרת כל בסיס, ענה את 'הפזמון החוזר' לפיו 'ידו של שי היתה גם במעל הזה'. הנאשם חזר והודה כי זוהי השערה שלו בלבד.

כשנתבקש הנאשם להסביר כיצד ניתן לומר על ש. שהיא מעלילה עליו, שהרי ש. לא הלכה מיוזמתה למשטרה, אלא עשתה זאת לאחר פניה של ע. אליה, בה הובהר לש. כי היא לא הקרבן היחידי של הנאשם. ל"א, אם באמת בכוונתה של ש. להעליל על הנאשם עלילת שקר מדוע לא הלכה מיוזמתה למשטרה, על כך ענה הנאשם בעמ' 488 שורה 20:

"העד :  אינני יודע, כב' השופטים, אני לא קורא בלב ובכליות. אינני מבין את זה, אני נמצא במצב שסך הכל כל האירוע הוא מאוד-מאוד קשה בשבילי. וחס וחלילה יהיה הרבה יותר קשה, שי עשה לי המון-המון דברים."

כשנתבקש הנאשם להסביר מדוע ש. תסכן את עצמה ותגיש הודעה כוזבת במשטרה, ענה הנאשם שאינו יודע (עמ' 488 שורה 23).

הנאשם נתבקש להסביר כיצד 2 בחורות בעלות רקע חיובי ביותר יקומו יום בהיר אחד ויגישו כנגדו תלונות שקריות. בענין זה בפיו לא היתה תשובה מלבד אמירתו כי גם הוא אדם נורמטיבי.

הטיעון העובדתי                     

אישום ראשון

עדותה של ש. היתה עקבית, סדורה ועניינית ולא נסתרה בחקירה נגדית.

ש. הינה ילידת 28.7.85 בעלת רקורד חיובי ביותר, הגיעה להישגים מרשימים בתחום הספורט של חץ וקשת, אשר בסופו של דבר מנעו ממנה להתגייס לצבא, בעטיין של בעיות בריאותיות בגב. ש. התנדבה לשירות לאומי ועסקה בתקופה זו בתחום החינוך בקיבוץ פרוד ובסוכנות היהודית. ש. נבחנת עתה בבחינות של הסוכנות היהודית לצורך הדרכה במחנות קיץ בארה"ב.

ש. פירטה בעדותה את המעשים, שביצע בה הנאשם, המבססים את האישומים, נשוא האישום הראשון.

ש. העידה כיצד הציע לה הנאשם לסייע לה בהורדת החום וזאת עת ישבה ברכבו בחניון ליד הסטודיו. ש. תיארה כיצד החדיר הנאשם את אצבעו אל תוך איבר מינה ועשה תנועות מעגליות תוך שהוא אומר לה בד בבד שזה יעזור לה. באמצע, ובעוד אצבעו של הנאשם בתוך איבר מינה, שאל הנאשם את ע. אם עשתה אהבה עם החבר שלה. לאחר כמה שניות הפסיק ולקח אותה הביתה.

אין צורך להכביר מילים על כך שהחדרת אצבע לאיבר מינה של נערה, הסובלת מחום, בתנועות מעגליות אינה יכולה לגרום להורדת חום.

זאת ועוד, הנאשם נעדר כל הכשרה רשמית ומוסמכת לטפל טיפול כלשהו.

גם אם הנאשם היה בעל הכשרה לטפל הרי שהנסיבות בהן נערך הטיפול - ברכב - מעידות כאלף עדים על הטיפול המפוקפק שניתן.

המאשימה הביאה מטעמה עדה מומחית, שהוצג לה אירוע האינוס, נשוא האישום הראשון, ובהתייחסה לכך חיוותה דעתה כי זוהי הנק' האחרונה שהיתה משתמשת בה בסיטואציה זו. יש נק' אחרות, כגון: פנים, גב, ידיים המתאימות לסיטואציה זו. זאת ועוד, העדה הסבירה כי לא נהוג ומקובל היום להשתמש בטיפול בנק' זו בשל מיקומה האינטימי.

יתרה מזו, הנאשם הכחיש את קיומו של האירוע כלל ועיקר.

שאלתו של הנאשם את ש. באם קיימה יחסי מין עם חבר שלה, כאשר אנו למעשה נמצאים בטיפול תמים להורדת חום, משווה לאירוע אופי מיני מבחינת הנאשם וחושף את כוונתו האמיתית בפעולתו זו.

ש. העידה כי ניסתה להדחיק ולשכוח את המקרה ולכן גם לא עזבה את החוג מיד לאחר מכן. פעולת הדחקה לאחר אירוע טראומטי כדוג' האירוע הנדון הינה תופעה שכיחה ואין בה כדי לפגום במהימנות תלונתה.

ב"כ הנאשם תמה על העובדה כי ש. לא נמלטה מהרכב מיד לאחר מכן.

צריך לזכור כי ש. היתה נערה בת 16 +, ללא נסיון מיני, כאשר הנאשם היה גורם סמכותי בעבורה, אותו העריכה עד מאוד. במצב דברים זה ניתן להבין את התנהגותה של ש. בנסיבות אלו.

באשר לאירוע השני, בו ניסה הנאשם לנשק את ש. ותפס בירכה עת נמלטה מהרכב, הרי שאירוע זה משליך גם על האירוע הראשון וחושף את כוונתו של הנאשם למגע בעל אופי מיני עם ש., הן באירוע הראשון והן באירוע השני.

האירוע השני הציף את קורות האירוע הראשון בזיכרונה של ש. וזו בחרה להזעיק את הוריה הביתה במהירות. ש. הסבירה כי סיפרה בנוכחות אביה רק על קורות האירוע השני, מחמת הבושה, ובכך אין כל תימה. אין כל פליאה על כך שנערה חשה בושה וכלימה לתאר בנוכחות אביה החדרת אצבע של גבר מבוגר אל איבר מינה. לאימה סיפרה על שני האירועים כאחד. ש. והוריה גמרו אומר בליבם להגיש כנגד הנאשם תלונה במשטרה. ש. הסבירה כי אימה היתה טרודה באותה עת במשפט, שניהלה כנגד עובד שלה, ולכן אביה סר ביחד עימה לאחר מס' ימים למשטרה. מאחר והיתה ביחד עם אביה חשה עדיין בושה לספר על האירוע הראשון. במצב דברים זה סיפרה לשוטר רק על האירוע השני והשוטר אמר כי במידה ויהיו תלונות נוספות יקרא להם להגשת תלונה אולם על  המקרה השני, נסיון הנשיקה שכאמור סוכל ע"י בריחתה, אין טעם להגיש תלונה. במשטרה לא נמצא תיעוד על מפגש זה של ש. ואביה עם השוטר.

אמנם מצער הדבר כי זו היתה השתלשלות הדברים אולם עדיין נדרשים אנו לבחון את מהימנות עדותה של ש. ובענין זה ניתן לומר בבירור כי אין בכל אלו כדי לערער את אמינותה גרסתה של ש.. אם תלונתה של ש. בשקר יסודה הרי שש. יכלה שלא לספר על המפגש הראשון במשטרה, אלא שש. מספרת את האמת כהווייתה בלי כחל וסרק.

ש. חדלה אחרי האירוע השני להשתתף בחוג של הנאשם. הנאשם הודה כי לא מצא לנכון לפנות לש. ולברר עימה את פשר עזיבתה. אין זו אלא כי הנאשם ידע, ידוע היטב, את הטעם לעזיבתה ועל כן לא היה לו כל צורך לברר עימה ענין זה.

יש לזכור שש. לא סרה למשטרה בפעם השניה מיוזמתה אלא בדרבונה של ע., אשר פנתה אליה, וכך התוודעה לעובדה כי היא לא קרבנו היחיד של הנאשם.

'תיאורית הקונספירציה של שי', בה נאחז הנאשם כבקרנות המזבח איננה רלבנטית ביחס לש. שכן לא היו יחסי קירבה בין שי לבין ש. ולכן שי לא יכול היה להשתמש בה כאמצעי לנקמתו בנאשם, כנטען ע"י הנאשם. 

אישום שני

            

עדותה של ע. היתה סדורה, עקבית וממוקדת.

מעדותה של ע., כיום חיילת בחיל מודיעין בת קיבוץ, ניתן היה להתרשם כי עסקינן בבחורה אינטליגנטית בצורה יוצאת דופן.

ניתן היה  לראות לאורך כל עדותה כי היא עקבית, עומדת בתוקף על גרסתה ומייחסת לנאשם רק את הדברים, שהתרחשו בפועל ולא מעבר לכך.

ע. העידה על העובדות המבססות את המעשה המגונה, נשוא האישום השני, אשר אירע בעת היותה בת 14 ו – 8 חודשים.

ע. העידה כי בינה לבין הנאשם שררה מערכת יחסים ידידותית ביותר, שהתבססה על אימון והערכה רבה.

ע. העידה כי בתום האירוע אמר לה הנאשם כי יש "סודיות רפואית". העובדה כי הנאשם מנסה לתת לאירוע מעטה של סוד חושפת בעליל את כוונתו האמיתית, קרי, מעשה בעל אופי מיני, אשר הנאשם חפץ בהסתרתו.

במהלך העיסוי בין איבר המין לפי הטבעת אמר הנאשם לע. כי יש לה חוסר איזון במיניות, שישפיע עליה בהמשך. גם אמירה זו חושפת את כוונתו האמיתית של הנאשם, קרי, מעשה בעל אופי מיני.

שוב, אין צורך להכביר במילים על כך שעיסוי בין איבר מין לבין פי הטבעת אינו יכול לפתור בעיות גב קשות.

הנאשם אינו מטפל מוסמך ואינו רשאי לטפל בנערה בת 14 ו -8 חודשים בוודאי שלא טיפול כה אינטימי.

נסיבות עריכת ביצוע הטיפול (על רצפת אולם ספורט) גם הן כשלעצמן מראות עד כמה הטיפול מפוקפק.

התביעה הביאה מומחית מטעמה שהעידה כי טיפול שכזה אינו יכול לפתור בעיות גב אלא בעיות גניקולוגיות וגם זה כמוצא אחרון לאחר שנוסו כל האמצעים האחרים. עוד העידה המומחית כי מעולם בקליניקה שלה לא טיפלה בנק' זו וכי לא מקובל כיום לטפל בנק' זה בגלל מיקומה.

ע. נצרה את האירוע בליבה ולא סיפרה עליו לאיש. ע. "נזכרה" באירוע באותו מפגש בינה לבין ידידה הקרוב, שי, בה אמר לה כי יש שמועות אודות כך שהנאשם מטריד מינית. או אז נזכרה לפתע באירוע אותו חוותה.

בחצות אותו לילה, יצרה עם אביה, קשר טלפוני וסיפרה לו בבכי כי מישהו הטריד אותה מינית. אביה ביקשה כי תמתין לבוקר שלמחרת. למחרת סיפרה להוריה בקווים כלליים על האירוע ואז הוחלט על ידם לגשת למרכז לנפגעות אונס ברעננה, אשר ליוו את ע. להגשת תלונה במשטרה. ההתקשרות הטלפונית אל אביה באישון ליל תוך סערת רגשות הינה עדות על מצבה הנפשי של ע., אשר תומך גם הוא בגרסתה.

ע. גם העידה כי כתוצאה מאירוע המעשה המגונה סבלה מסיוטים ואף היו לה בעיות בקשר עם בן זוג. גם אלו סימפטומים מוכרים של קרבן לעבירת מין, עובדות המחזקות את גרסתה.

ע. גם סיפרה על לבטיה שעלו במרכז לנפגעות אונס באם להגיש תלונה.

ע. העידה כי עד היום לא סיפרה להוריה על פרטי המקרה מחמת הבושה. 

בתמיכה לעדותה של ע. העיד אביה, ערן, מהנדס במקצועו, על אותה שיחת טלפון נסערת של ע., בסביבות 12 בלילה, בו סיפרה לו ע. כי עברה הטרדה מינית.

לאחר הגשת התלונה במשטרה חדלה ע. להשתתף בחוג של הנאשם אולם הנאשם לא טרח לברר עימה לפשר עזיבתה הפתאומית.

הנאשם הכחיש מכל וכול את האירוע.

הנאשם טען כי ע. היא שליחה של שי ששם לו למטרה לנקום בו.

אמת נכון הדבר כי ע. הינה ידידה קרובה של שי אך נסיבות הגשת התלונה, קרי, שיחה אקראית עם שי, שלאחריה פעלה ע. ליצירת קשר עם ש. ובקשתה ממנה כי תסור למשטרה גם היא, ולאחר מכן בליווי הוריה סרה למרכז לנפגעות אונס ובליוויים הגישה תלונה במשטרה, מעידים כי תלונתה של ע., באמת יסודה.

בין הנאשם לבין ע. התקיים עימות מוקלט ומוסרט במהלכו הטיחה ע. את גרסתה בנאשם. העימות לווה בבכייה של ע. מחד ובקור רוחו של הנאשם מנגד ובהעלבות חוזרות ונישנות.

אמת הדבר כי שי הביא לרענון זיכרונה של ע. בקשר עם האירוע, נשוא כתב האישום, אך זאת עשה מבלי שידע מראש על כך.

ע., כפי שניתן היה להיווכח במהלך עדותה, הינה בחורה אסרטיבית, פקחית והגונה ולא ניתן להעלות על הדעת כי תובל ע"י גורם אחר להגשת תלונת כזב במשטרה ע"מ לשרת אינטרסים ולו של ידידה הקרוב שי. 

שי העיד בביהמ"ש על הקשר החם, שהיה לו עם הנאשם, ועל חלוקת התלמידים ביניהם. שי שלל סכסוך קודם בינו לבין הנאשם. שי שלל מכל וכול כי הוא רקם עלילות שקר כנגד הנאשם. גם אם שי היווה שלא מדעת וללא תכנון מוקדם חוליה חשובה ביצירת הקשר בין 2 המתלוננות, אשר הובילה בסופו של דבר להגשת התלונה, וגם אם ניקח בחשבון כי קיימת תחרות עיסקית בין השניים, הרי שעדיין לא ניתן לומר כי התלונות, שהוגשו כנגד הנאשם, בשקר יסודן.

   

תלונותיהן של ע. וש. מחזקות האחת את רעותה.

קיים דמיון בין תלונותיהן שכן בשתי האירועים דיבר הנאשם במהלך האינוס והמעשה המגונה על עניינים מיניים (אצל ע. – דיבר על חוסר איזון מיני: אצל ש. – שאל אותה אם קיימה יחסי מין עם חבר שלה).

  

עדותו של הנאשם בביהמ"ש היתה רצופה התחמקויות רבות. הנאשם נמנע מלענות על שאלות והיה צורך לשאול אותו מס' פעמים עד שניתן היה לקבל תשובה היימנו.

הנאשם באורח שיטתי הרחיק עצמו בתשובותיו מהעבירות ושלל כל פרט, שיש לו זיקה למעשים, נשוא כתב האישום, כמפורט בהרחבה בפרק 'גרסת הנאשם'. הרחקה זו מהווה יש בה משום 'התנהגות מפלילה' כשלעצמה.

במהלך חקירתו הנגדית לא סיפק הנאשם שום הסבר לכל התהיות והשאלות שנשאל למעט המנטרה, שחזרה כחוט השני לכל אורך עדותו, קרי, שי רקם עלילות שקר.

אין בעדויות עדי הגנה שהובאו מטעם ההגנה כדי להפריך את גרסאות המתלוננות.

ד"ר זמיר קמחי העיד כי ש. דרשה תשומת לב מיוחדת בשיעורים. עובדה זו אינה מפריכה את תלונתה. תשומת הלב שדרה היתה מקצועית ואין לזה ולעובדה שנפגעה ע"י הנאשם כהוא זה.

מר גיל קריה העיד כי ע. היתה בקשר הדוק עם הנאשם, לרבות חיבוקים ונשיקות. גיא ויצמן העיד כי ע. היתה מקבלת טיפולים ע"י הנאשם בדרך של לחיצות וכי ע. הרעיפה על הנאשם נשיקות וחיבוקים. העובדה כי היתה בין הנאשם לבין ע. מערכת יחסים טובה רק מחלישה את טענת הנאשם כי תלונתה שקרית ומופרכת.

  

הטיעון המשפטי

לטענת המאשימה בהתחשב במכלול הנסיבות בהתנהגותן של המתלוננות, בגילן (כ – 15 וכ – 17 שנה), בהיות הנאשם דמות סמכותית ומוערכת בעבורם, אשר החליטו בתחילה לנצור את המעשים, נשוא כתב האישום, בליבם, להמשיך להשתתף בחוג בסמוך לאחר המעשים ולהפסיק בשלב מאוחר יותר (למעט ש. שחדלה מיד לאחר האירוע השני) הרי שהתנהגותן היתה מובנת ואין בית המשפט נדרש לקבוע אם היא "סבירה", או "בלתי סבירה".

בע"פ 5205/06 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, פסק דין מיום 31.7.06) נאמר על ידי כב' השופט א' לוי:

"נוכח האמור, נדמה כי כאשר מדובר בעבירות מין, על בית המשפט להיזהר בטרם יעלה השערות וסברות מסוג זה. עליו "לשוות לנגד עיניו את ייחודן של עבירות אלה, את הטראומה והנזק הנפשי המוסבים לקורבנן ואת הקושי הכרוך בחשיפתן; עליו להימנע מתהיות עקרות בדבר "סבירות" התנהגותה של הקורבן, להביא בחשבון תגובות כאלם, שיתוק וקיפאון כתגובות אפשריות לסיטואציה קשה ומאיימת וליתן דעתו על הקושי שבמתן עדות בהירה, קולחת ומפורטת. בסוגיה זו ובאחרות התברכנו בספרות משפטית ענפה ומעוררת מחשבה (ראו למשל י' לבנת "אונס, שתיקה, גבר, אישה (על יסוד אי ההסכמה בעבירת האונס)" פלילים ו (תשנ"ח) 187, עמ' 210 ואילך; ד' ברק-ארז "האשה הסבירה" פלילים ו (תשנ"ח) 115, 126) ... ברם, לא אלה הסוגיות העומדות להכרעתנו. לא "סבירות" או "אי סבירות" התנהגותה של המתלוננת היא שעומדת לנגד עינינו. השאלה היחידה בה נדרשת הכרעתנו הנה האם ניתן לקבוע שאשמתו של המערער בעבירות שביצוען יוחס לו הוכחה מעבר לכל ספק סביר" (ע"פ 6890/04 מדינת ישראל נ' פלוני, טרם פורסם, מיום 13.9.2005, בפסקה 14 לפסק דיני)." (ההדגשות שלי – ב.פ.ש)

בע"פ 5612/92 מדינת ישראל נ' אופיר בארי ו-3 אח', פ"ד מח(1), 302 ,עמ' 381-382, נאמר:

"בדרך כלל צריך לבחון את הנסיבות לא לפי הגיונו ותבונתו של אדם בגיר, המחליט לאחר מעשה מה הדרך הנכונה אשר בה צריך היה לנקוט, אלא לפי תחושת קורבן העבירה בזמן אמת. לא צריך להעמיד את המבחן על תבונה לאחר מעשה אלא על מה שחש והרגיש הקורבן בעת ביצוע המעשה והשמעת האיום."

בע"פ 7064/00 ד"ר יעקב לומקין נ' מדינת ישראל, תק-על 2001(2), 1730, הדן בהרשעתו של רופא בעבירות מין בשתי מטופלות, במסווה של טיפול רפואי, בפסקה 11, נאמר:

"טענה נוספת בפיו של בא-כוח המערער היא כי גירסאותיהן של המתלוננות נטולות כל הגיון משום שאין זה סביר שהן קיבלו את הסבריו הרפואיים של המערער למעשים שביצע בהן ואפשרו לו להמשיך בטיפול. במיוחד ציין בא-כוח המערער כי תמוהה העובדה שהמתלוננת י' המשיכה להגיע לטיפולים אצל המערער פעמים נוספות גם לאחר שלטענתה הוא ביצע בה את המעשים.

עיון בעדויות המתלוננות מלמד על חיבוטי הנפש הקשים שהיו מנת חלקן עת טופלו על ידי המערער במה שנחזה להיות טיפול רפואי. א' העידה כי לא עזבה את המרפאה ואפשרה למערער להמשיך בטיפול על אף סלידתה מהמעשים שביצע בה, משום שהתלבטה האם המעשים הם חלק מהטיפול הרפואי ומשום שקיבלה את מרותו של המערער כסמכות רפואית אשר בו תלתה את תקוותה להירפא ממכאוביה:"

גם את הדברים, שיצוטטו להלן מפסה"ד הנ"ל, ניתן לאמץ, בשינויים המחויבים לענייננו:

"הטענה כי התנהגותן של המתלוננות היא כה בלתי הגיונית עד כי ניתן ללמוד ממנה שהמעשים כלל לא נעשו אינה משכנעת. המערער הורשע בכך שהשיג את הסכמת המתלוננות למעשיו במרמה לגבי מהות המעשה. המתלוננות פרשו בגילוי לב את התרשמותן מהסברי המערער למעשים שעשה ובית המשפט שראה ושמע את המתלוננות האמין להן ללא סייג כי קיבלו את הסברי המערער שמדובר בטיפול רפואי, אף כי מעשי המערער עוררו בהן חשד וחשש.

אמרנו כבר לא אחת בפסיקתנו כי אין להניח שיש התנהגות מסוימת אופיינית לאישה שהיתה קרבן לעבירות מין. היום יודעים אנו, בהקשר זה, כי תגובתה של אישה שהיא קורבן לפגיעה מינית היא תגובה המושפעת מגורמים שונים, וכי כל אישה עשוייה להגיב באופן שונה. יש שאישה בוחרת בגישה של שכנוע ומבקשת להניא את האנס ממעשיו בדברים רוגעים... מוכרים גם מצבים בהם האישה אינה מתנגדת למעשים שנעשים בה ולא כאן המקום לפרט את הסיבות וההסברים לכך... בנסיבות המקרה שלפנינו אין לומר כי העובדה שהמתלוננות לא עזבו את הטיפול אינה הגיונית, אלא שהתנהגות זו של המתלוננות היא התנהגות שיש לראותה על רקע נסיבות העניין. אכן, כפי שציין בית המשפט קמא בהכרעת דינו, הטיפול הרפואי מעצם טיבו כרוך במגע גוף בין הרופא לבין המטופל, ודבר רגיל הוא שמטופל נדרש להתערטל בפני רופאו. הרופא הוא בעל הידע ובידו המפתח להביא מזור למכאוביו של המטופל. מצב כגון זה מהווה קרקע נוחה להטעיה ולמרמה בידי אדם חסר מצפון. המערער הורשע בעבירות של אינוס ושל מעשים מגונים בזיקה לסעיף 345(א)(2) לחוק - "בהסכמת האשה שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה". הנה כי כן, בגוף העבירה טמונה התשובה לשאלה מדוע לא עזבה א' את המרפאה עת ביצע בה המערער את המעשים ומדוע המשיכה י' לבוא למרפאתו של המערער ולקבל טיפולים נוספים. המערער ביצע את העבירות בהן הורשע תחת כסות תפקידו הרפואי..."

בת.פ.ח מחוזי תל – אביב 1133/03 מדינת ישראל נ' אביבי (ערעור- ע"פ 465/06 תלוי ועומד), אליו נחזור ונתייחס בפרק המשפטי, דחה בית המשפט טענות הגנה "כי לאור אופייה של המתלוננת והתנהגותה, ניתן להסיק כי לא רומתה על ידי הנאשם" (עמ' 102 – 103).

שם הורשע הנאשם – צייר, בעבירות מין, חלקן בנסיבות של הסכמה שהושגה במרמה, במתלוננות, שהסכימו לשמש כדוגמניות עירום לציוריו.

בית המשפט בפסק הדין הנ"ל, הגם שהתרשם מבחורה "אסרטיבית, חכמה וצינית", התרשם גם כי היא "כנה, יש. ואמיתית, עד כי שוכנעתי שהנאשם הערמומי והסמכותי הצליח לרמות גם אותה, בנסיבות ובאווירה שאפיינו את שהייתה בדירתו".

תפ"ח (ת"א) 1133/03 מדינת ישראל נ' אביבי דוד  תק-מח 2005(4) 209, פסקה 132:

"לא ייתכן –כך הסניגור- כי בחורה כל כך אסרטיבית, דעתנית, תקיפה, לוחמת קפוארה, קשוחה וחכמה - תסכים לנגיעותיו של הנאשם, משום שבאמת רומתה על ידו.... אמת, גם אני מצאתי שהמתלוננת עונה לכל התיאורים שהעניק לה הסניגור. היא גם כנה, ישירה ואמיתית, עד כי שוכנעתי שהנאשם הערמומי והסמכותי הצליח לרמות גם אותה, בנסיבות ובאווירה שאפיינו את שהייתה בדירתו".

בפסק דין אחר, בו ננקט קו הגנה דומה, ונדחה - ת.פ.ח מחוזי תל – אביב 4042/98 מדינת ישראל נ' ירושלמי, נבו, עמ' 15 (ע"פ 3614/99 – נדחה), נאמר בעניינו של מי שהציג עצמו כאסטרולוג והורשע באינוס המתלוננת:

"לצופה מן הצד, אכן נראית התנהגותה של המתלוננת תמוהה, כזו שאיננה מתיישבת עם פקחותה ורמתה האישית הגבוהה. אלא שהשימוש בתבניות ובסטריוטיפים – עלול להכשיל. כל אדם נולד בצלם, ושונה מחברו במבנה אישיותו".

אכן המתלוננת בתיקנו הינן משכילות, נבונות, המשדרת לכאורה אסרטיביות והכרה בערך עצמן, ואולם המציאות וניסיון החיים מלמדים שגם כאלו נופלות קורבן לניצול מיני, קל וחומר כשמדובר בנערות צעירות ללא ניסיון מיני.

ההיבט המשפטי

לנאשם מיוחסים שני אישומים.

האישום הראשון יוחסו לנאשם 2 הוראות חיקוק:

עבירה של אינוס בהסכמה שהושג במרמה לגבי מהות המעשה – עבירה לפי סעיף 345 (א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

וכן עבירה של נסיון ביצוע מעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348 (ג) יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. 

האישום השני מייחס לנאשם עבירה של מעשה מגונה בקטינה שטרם לה מלאו לה 16 בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מיהות המעשה – עבירה על סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345 (ב) (1) ו – 345 (א) (2) לחוק העונשין.

הנסיבות לפי סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין

לטענת המאשימה הוכחו ביצוע העבירות המפורטות לעיל.

"בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה"

היסוד העובדתי

"במרמה" – המושג "מרמה" מבטא בעת ובעונה אחת גם רכיב עובדתי וגם רכיב נפשי. הרכיב העובדתי משקף את ה"טענה הכוזבת" שבאמצעותה הושגה "הסכמת" האישה למעשה, ואילו הרכיב הנפשי משקף את המודעות לטיבה – "הכוזב" – של הטענה. (י.קדמי, הדין בפלילים – חוק העונשין, חלק שלישי, מהדורת תשס"ו עמ' 1376).

משמעותו הלשונית של המושג מרמה טבועה בסעיף 414 לחוק העונשין, תשל"ז-1977: "טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת".

"מיהות העושה או מיהות המעשה" – בקשר ל"זהותו" של הבועל או בקשר ל"טיבו" של מעשה הבעילה.

לטענת המאשימה הוכח כי המתלוננות רומו באשר ל"טיב המעשה", באשר הן שוכנעו על ידי הנאשם לחשוב כי הנאשם פועל לסייע להם בבעיות גב או בהורדת חום, המתלוננות לא ידעו מראש כי הנאשם יעסה בין פי הטבעת לאיבר המין או יחדיר אצבעו לאיבר המין. המתלוננות חשבו כי הנאשם פועל לטפל בבעייתן באמצעי טיפולי, הנחוץ ונעשה כחלק מהטיפול המקצועי בהן, ומכאן קצרה הדרך להרשעה.

ההלכה בעניין זה נקבעה ברורות בפרשת פלח הן בבית המשפט המחוזי, והן בבית המשפט העליון. מאז ניתנו פסקי דין נוספים, בעניינם של מטפלים, וברי סמכא,  מתחומים שונים, שבצעו עבירות מין במסווה של טיפול, שהתבססו, בין היתר על "הלכת פלח".

ר', למשל, ע"פ 6859/93, ע"פ 7066/93 ריקרדו קדרון נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד – רופא שהתמחה בטיפול בדיקור סיני ובהומאופתיה, שהורשע בעבירות מין כלפי מטופלות – "אם אגב טיפול ואם באמתלה שהדבר מהווה חלק מן הטיפול". באחד האישומים הסביר  המערער למתלוננת "שבגדר הטיפול עליו לסייע לה לגלות את נשיותה ומיניותה ושכל מעשיו מהווים חלק מן הטיפול המקובל", והורשע בעבירת אינוס  על פי חלופת המרמה – 345 (א)(2).

בע"פ 7024/93 אליהו פלח נ' מדינת ישראל  תק-על 95 (1), 295 קבע בית המשפט כי במושג "מהות המעשה" יש לכלול את "אופיו" של המעשה מן ההיבט הנפשי הסובייקטיבי של העושה. מדובר בהשגת "הסכמה" שלאו הסכמה היא - אמנם הקורבן מסכים לביצוע "הפיזי אובייקטיבי" של המעשה אולם הוא מסכים בשל פירוש נפשי סובייקטיבי שמעניק לו העושה:

"ה"מרמה" העומדת בבסיס הרשעתו של המערער נעוצה בהצגת המעשים האירוטיים כחלק מן הטיפול הפסיכולוגי, להבדיל ממעשים אירוטיים לשמם על רקע חברתי. ההבדל בין מעשה אירוטי בתור שכזה, לבין מעשה מיני כחלק מטיפול פסיכולוגי - הינו הבדל היורד ל"מהות המעשה"; ועל כן - יש לראות את ההסכמה למעשה מיני כחלק מן הטיפול הפסיכולוגי, כהסכמה למעשה "אחר" ביחס למעשה האירוטי שבוצע בפועל.

המירמה בהקשר זה, ירדה אפוא ל"מהות המעשה"; שאין המדובר כאן בהשגת הסכמה במירמה למעשה שבוצע בפועל, אלא בהשגת הסכמה ל"מעשה ארוטי" שהוצג במירמה כ"מעשה אחר", קרי: כמעשה טיפולי. המתלוננות ידעו כי המעשה שלו הן "מסכימות" הינו בעל חזות מינית מן ההיבט האובייקטיבי, אך נתנו לו את הסכמתן משום שמחמת המירמה האמינו שאין הוא כזה; ואילו המערער ניצל את ההסכמה לביצוע מעשה בעל חזות מינית "לצורכי טיפול", וביצע במתלוננות "מעשה אחר", לאמור: מעשה ארוטי לשמו...

כאשר המירמה מביאה למתן הסכמה לביצוע מעשה מיני – לרבות מעשה ארוטי, בתור שכזה– הרי זה קבלת דבר במירמה; בעוד שכאשר המירמה מביאה למתן הסכמה לביצוע "מעשה מיני" כאמצעי טיפולי  ואילו בפועל מתבצע "מעשה ארוטי" לשמו – הרי זה אינוס (או מעשה מגונה, לפי העניין)" (הדגשות שלי – ב.פ.ש.)

לאור מצג השווא, שהציג הנאשם למתלוננות, יש לראות את המתלוננות כמי שהסכימה ל"טיפול" ולא הסכימה למגעים ארוטיים עצמם:

"הרי במצב דמדומים שכזה, הסכמה למעשים מיניים המבוצעים במהלכו של מפגש טיפולי תיראה ­בראש ובראשונה – כהסכמה שניתנה ל"טיפול" ולא כהסכמה שניתנה ל"רומן" "

וכן ר' דברי כב' הש' בך בפסק הדין:

"שותף אני לדעת חברי, כי כאשר פסיכולוג קליני או רופא פסיכיאטור מקיים מגע מיני עם פציינטית בעת הטיפול בה, בנסיבות בהן מציג הוא מגע זה כחלק אינטגראלי של הטיפול, ביודעו כי למעשה אין המדובר בחלק מהטיפול, אזי נחשבת הסכמת האשה למגע כזה, תוך שהיא מאמינה למצג כוזב זה ומושפעת ממנו, כהסכמה המושגת "במירמה לגבי מהות המעשה" במובנו של הסעיף 345(א)(2) האמור."

על התנהגות המתלוננת המרומה על ידי איש מקצוע טיפולי, נכתב בפסקי דין אחרים:

בע"פ 7064/00 יעקב לומקין ד"ר נ' מדינת ישראל תק-על 2001(2), 1730,  פסקה 11, רופא שהורשע בעבירות מין במטופלות במסווה של טיפול רפואי:

"הנה כי כן, בגוף העבירה טמונה התשובה לשאלה מדוע לא עזבה א' את המרפאה עת ביצע בה המערער את המעשים ומדוע המשיכה י' לבוא למרפאתו של המערער ולקבל טיפולים נוספים. המערער ביצע את העבירות בהן הורשע תחת כסות תפקידו הרפואי... בנסיבות אלה, כך עולה מעדות המתלוננות, כל חשש שהתעורר בהן הודחק על ידן ואת מקומו תפסה התקווה שמא יש ממש בהסברים הרפואיים שבהם ליווה המערער את המעשים המיניים שביצע בגופן". (הדגשה שלי – ב.פ.ש.)

וכן

"אין ספק שכל שרצו המתלוננות הוא כי המערער ירפאן ואילו היו יודעות שהמערער מבצע בהן מעשים מיניים ולא טיפול רפואי הן לא היו מסכימות ויש להניח שאף היו מתנגדות לכך. המערער ניצל את מעמדו כרופא לביצוע מעשים מיניים במטופלותיו שאותן הציג כחלק מהטיפול הרפואי."

בע"פ 4152/90 פלוני נ' מדינת ישראל תק - על 91(3) 1989 פסקה 10, נדון ערעורו של שייח' בדואי, שהורשע בעבירות מין בצעירה, שהגיעה אליו עם בעלה כדי לטפל בבעיות בחיי המין למען הצלחת נישואיה הטריים, כל זאת כשבני משפחתה מכונסים בחדר הסמוך.

בפסקה 3 נאמר:

"מלכתחילה תמהה על דרישת המערער, לחשוף בפניו את גופה, אך משהשיב לה, כי "זה חלק מן הטיפול", קיבלה את הסברו. אמנם נתעורר בלבה חשד, ביחס לאמינותו וטוהר כוונותיו, אך היא דחקה אותו. גם דרישת המערער מהבעל, שיפשוט את מכנסיו, על-מנת שהיא (המתלוננת) "תשחק" באיבר מינו - דרישה שהוא דחה אותה בחמת זעם - לא הסיטה את נטיית לבה ממסלולו. מתוך שחששה, שכל פקפוק שתביע, בדבר אמינותו של המערער, עתיד להתפרש, בעיני משפחתו של הבעל, כהודיה, שהיא - ולא בן-זוגה - האחראית לקשייהם בתחום חיי האישות, פינתה את לבה לתיקווה, שהמערער אכן יסייע לה להגיע לחיי נישואין תקינים עם בעלה."

בפסקה 4 נאמר:

"פעמים אחדות, במהלכה של ההתרחשות המתוארת, דרשה המתלוננת הסבר לפשר המעשים. שוב ושוב חזר המערער והשיב, שמעשיו נועדו לטפל בבעייתה. הוא גם הדגיש, שהאשם לקשיים בחיי נישואיה נעוץ בה ולא בבעלה. בתחילה עוד נטתה לקבל את הסברו, אך משתפסה שהוא עומד לבעול אותה, הבחינה ברוע כוונתו. אז ניסתה להדוף אותו מעליה, אך הוא איים לסטור לה, תוך שהסביר, שבדרך זו טיפל בנשים רבות ושגם עליה לציית לו ולעבור את כל מהלכי הטיפול. שוב לא עמד לה כוחה להתנגד למעשיו. כן חששה, שאם תתפרץ ותחשיד אותו, תהפוך בעצמה מטרה לבוז."

ובפסקה 10 נאמר:

"בקבלה את גירסת המתלוננת כמהימנה, קבעה הערכאה הראשונה, כי בשל תמימותה, על רקע האמונות השוררות בסביבתה החברתית ובאילוצי הנסיבות אליהן נקלעה, האמינה המתלוננת למערער "שטיפולו יסייע בידיה להגיע לחיי נישואין תקינים עם בעלה",  ומכאן שהסכמתה למעשים שעשה המערער בגופה, ככל שזו הסתברה מהעדר התנגדות פעילה, הושגה על-ידיו במירמה; ומימצא זה הוביל להרשעתו באינוס לפי סעיף 345(א)(2) לחוק" (הדגשה שלי- ב.פ.ש.)

בת.פ. מחוזי תל - אביב 90 /549 מדינת ישראל נ' דן ג'רבי,  נב (3) 494, עמוד 515, הורשע מי שהציג עצמו כרב בעבירות מין מגוונות, שנעשו במהלך טקס של כישוף המיועד לפתרון בעיות של "המטופלת". גם בפסק דין זה יש להמחיש עד כמה עולים המעשים על כל דמיון, ועד כמה נתונות המטופלות למרות "הגורם הטיפולי". שם נאמר:

"על יסוד הראיות שהובאו לפניי, שוכנעתי כי אכן טען הנאשם טענה כוזבת כאילו הוא "רב, איש דתי ומקובל העוזר לאנשים בבעיותיהם". הנאשם הוא אכן חוזר בתשובה ובעל חזות דתית מוגדרת על פי לבושו וכובעו השחור, זקנו, פיאותיו וציציותיו, כפי שראתה אותו המתלוננת ע' וברור לי, כי בשל חזותו הדתית רכשה לו המתלוננת ע' וגם המתלוננות נאחרות, כבוד והערצה, אך ספק הוא בליבי, אם בשל חזותו הדתית בלבד ואפילו שחשבה אותו ל"רב" - נאותה המתלוננת ע' לילך אחריו ולהתפשט בפניו במיקווה טהרה, עירומה כביום היוולדה והאם בשל כך בלבד נאותה לעמוד בעינויי ה"טכס" המשפיל והמבזה והניחה לו לעשות זממו בגופה. אולם, בא-כוח המדינה עו"ד פכטר, טען, וקיבלתי דבריו, כי לא רק לגבי "מהות העושה" אלא גם לגבי "מהות המעשה" רימה הנאשם את המתלוננת ע' לשם השגת הסכמתה לביצוע המעשים המגונים בגופה, כמפורט לעיל."

לא אחת השתמשו בתי המשפט באמירות, כגון, שהתיק הנדון "הוא, ללא ספק, ההוכחה לכך שהמציאות עולה על כל דמיון" (ת.פ.ח 1133/03 מדינת ישראל נ' אביבי דוד הנ"ל, עמ' 165) בעומדם משתאים אל מול מעשי מרמה, שמקומם לכאורה לא יימצא בתקופתנו ובמחוזותינו –

ר' ת.פ.ח 1044/05 מדינת ישראל נ' בנאי ננה – נאשמת שהורשעה, על פי הודייתה, בעבירות מרמה, וסיוע לאינוס על ידי אחר, שבצעה כנותנת טיפולים מיסטיים, שביכולתם להשיב אהבות נכזבות ולהסיר כישופים.

כן ר' ת.פ.ח מחוזי תל – אביב 1010/01  מדינת ישראל נ' יצחק פדר, נבו – נאשם, שהורשע על פי הודייתו, בעבירות מין חמורות, שביצע בכסות של "מדריך חתנים" בכלות צעירות – חרדיות, ודברי כב' הש' עמית, בגזר הדין עמ' 2:

"הפרשה שנגולה בפני בית – המשפט בתיק זה היא פרשה חריגה בחומרתה, ויחד עם זאת מתמיהה בעצם קרותה ובנסיבותיה, שגם ליושב בדין שנים רבות, ובסוג זה של תיקים, קשה לקבל ולעכל כיצד דברים כאלו קרו במציאות, בישראל, בפתח המאה ה – 21".

והדברים שנאמרו בעמ' 15 בעניין המתלוננות המרומות:

"ליבי עם אותן נשים צעירות, תמימות וצנועות, שלא העזו אפילו להרהר שמא הנאשם משקר ומעמיד פנים כשהוא מדבר בשם רבנים, והלב דואב בשל הבושה והכלימה שאחזה בהן, כשהתברר להן שהן רומו והוטעו על ידי נוכל מקהילתן, שדיבר בלשונן ובסיגנונן, התנהג כשליח מצווה, וביצע בהם מעשים שהרסו את עולמן".

בת.פ.ח מחוזי תל – אביב 1184/00 מדינת ישראל נ' יוסף זיידר, הורשע מטפל מיני (סקסולוג) בעבירות של מעשים מגונים בנסיבות של אונס בהסכמה, שהושגה במרמה, במתלוננים, להם הציע הכשרה כ"סרוגייט" (חליף לבן זוג).

בדחותו את הערעור - ע"פ 3583/05 יוסף זיידר נ' מדינת ישראל  תק-על 2006(1) 3048, אמר כב' הש' ריבלין, בפסקה 8:

"אמנם, המעשים לא נעשן במהלכו של טיפול. אך קיומם של יחסי הטיפול שעמדו ברקע היחסים בין השניים הקלו על המערער לשכנע את א' ג' בבסיס "המדעי" של מעשיו, שכל מטרתם הייתה, כביכול, הכשרה לשמש בתפקיד ה"סרוגייט", ומנעו מא' ג' בחירה חופשית אמיתית להתנגד למעשים שביצע בו המערער. גם הסבריו של המערער לגבי תפקידו של ה"סרוגייט", שירדו לפרטי הפרטים של ההתנהגות הנדרשת ממנו ונעשו תוך כדי המעשים המיניים, טשטשו מבחינתו של א' ג' את הגבולות בין תחום ההכשרה לבין התחום האישי. על כן, בדין קבע בית המשפט קמא כי א' ג' סבר עד לרגעים האחרונים, כי הוא "יעבוד כסרוגייט, וכלל לא הבין כי ה[המערער] ניצל אותו בצורה חמורה".

ע"פ הנ"ל  - יוסף זיידר נ' מדינת ישראל תק-על 2006(1) פסקה 7:

"עיקר עיסוקו של המערער היה בייעוץ וטיפול נפשי, ופגישותיו הראשונות עם המערער נשאו אופי של טיפול פסיכולוגי. גם אם נדבוק לעניין זה בהגדרתו של המערער עצמו לאותם יחסים, לפיה עסקינן ב"ייעוץ" ולא ב"טיפול", לא יהא בכך כדי לגרוע מן המסקנה כי הקשר הנפשי והתלות שפיתח א' ג' כלפי המערער היו עמוקים. די במסקנה זו כדי לייתר, לצורך הדיון כאן, את האבחנה בין "ייעוץ" ל"טיפול". התלות שנולדה במפגשים הראשונים בין המערער לא' ג' עמדה ברקע מערכת היחסים כולה והניעה את א' ג' לנהוג כפי שנהג אל מול מעשיו של המערער". 

בת"פ (ת"א) 470/92 מדינת ישראל נ' אליהו פלח  (ת/27) עמד בית המשפט על הקושי להפסיק טיפול מצד מטופלות בשל "שכנוע עצמי":

"כאשר מדובר בטיפול מתמשך ואינטנסיבי כמו שהיה לד.ת. אצל פלח נוצר תהליך הדרגתי שבו משכנע המטופל את עצמו שעליו להמשיך ולעשות את הנדרש ממנו. ככל שהשקיעה יותר זמן וכסף בטיפול, כך התקשתה יותר ד.ת. להפסיק את הטיפול, או אפילו להיווכח שהוא גורם לה נזק. תופעה זאת נחקרה רבות והיא חוזרת על עצמה גם אצל אנשים בריאים מחוץ למסגרת טיפולית".

כל אלו מצביעים על כך שאין דבר חריג ויוצא דופן בתיק בו עסקינן. התנהגות המתלוננות הינה התנהגות אופיינית למתלוננת מרומה.

היסוד הנפשי

העבירה הנדונה הינה התנהגותית, שאינה מציגה דרישה מיוחדת של "כוונה". במצב דברים זה, מצטמצמת דרישת היסוד הנפשי ל"מודעות": כלפי טיב המעשה, וכלפי התקיימות הנסיבות (אישה; והסכמה שהושגה במרמה). דרישת המרמה באה על סיפוקה בהקשר זה ב"מודעות" להשגת הסכמתה של האישה, באמצעותה של "טענת המרמה" (קדמי, הנ"ל, עמ' 1377).

יחד עם זאת אף דרישת ידיעה מחמירה יותר התמלאה בתיקנו. מן הממצאים העובדתיים בתיקנו, מהתנהגות הנאשם הפיזית והמילולית, ניתן להסיק כי התקיימה אצל הנאשם הכוונה להשיג את התכלית האחת והיחידה - של הגירוי והסיפוק המיניים שלו עצמו. הנאשם ידע גם ידע כי המתלוננת מסכימה למעשיו אך ורק בשל אמונתה כי הוא יסייע בידן לפתור את בעיות הגב או הורדת החום.

והערה נוספת בעניין גרסת הנאשם:

משהכחיש הנאשם את עצם התרחשות המעשים, נשוא כתב האישום ואת המעשה המגונה, ומשתתקבל גרסאות המתלוננות, קצרה הדרך למסקנה כי הסכמת המתלוננת הושגה במרמה. השווה:

ע"פ 7024/93 אליהו פלח נ' מדינת ישראל,  תק-על 95(1), 295, פיסקה 3 – כב' הש' בך:

"מאחר שהמערער הכחיש קיום מגעים מיניים אלה עם ד' ת', ואף טען, כי מגעים כאלה אינם מהווים חלק מהטיפול שהוא משתמש בו כלפי המטופלות שלו, הרי משמקבלים אנו את גירסתה של ד' ת' כנכונה, כפי שעשתה הערכאה הראשונה, הרי מתבקשת המסקנה שההסכמה של ד' ת' למגעים המיניים הושגה במירמה."

וכן ר' פרשת השייח'  - ע"פ 4152/90 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 91(3), 1989, פיסקה 10:

"אכן, אילמלא כפירתו הגורפת של המערער, בכלל המעשים שיוחסו לו, היה טעם לבדוק - ביתר דקדקנות משעשתה הערכאה הראשונה - ביחס לאיזה ממעשיו הוכיחה התביעה, שהסכמת המתלוננת הושגה על-ידיו במירמה, וביחס לאיזה מהם הוכח, שהכניע את רצונה באיומים וניצל לרעה את היחלשות יכולת התנגדותה. אך, לנוכח כפירתו המוחלטת בכל המעשים כולם, אין משמעות להבחנה בין ביטוייו השונים של יסוד העדר ההסכמה, תוך שיוכם למעשים השונים. משהוכחו המעשים, והוכח שהם נעשו שלא בהסכמת המתלוננת, ותוך שהמערער היה מודע לאי-הסכמתה, נתמלאו יסודות עבירותיו, ובידנו לאשר את הרשעתו כמות-שהיא."

אשר על כן ומכל האמור לעיל מתבקש בית המשפט הנכבד להרשיע בעבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום.

  

                                                                                                                ברכה שוירמן-פלוס, עו"ד

                                                                                              סגן בכיר א' לפרקליטת מחוז תל אביב - פלילי

תל-אביב               יח' בסיון תשס"ז

                               4 ביוני 2007

פמת''א מ/8580/04

 ב.ש.פ. 416291

---

 [F1]לא היה לי אוטו לבן. המאשימה לא הוכיחה זאת בניגוד למה שטענה ש.ל. במהלך המשפט –פרוטוקול עמ' 216 ש' 9 

 [F2]אין חניון כזה