Wednesday, June 10, 2015

החלטת נתב"ם מתאריך 25 במאי 2015 בעניין של תלונה על פרקליטה עו"ד ברכה פלוס-שוירמן ממחוז תל אביב, מספר פנייה 34/15


Fransisco Goya , Capricho No. 21
איך הם מורטים אותה!

 

כללי

שמי משה גורליק.

בשנת 2008 הורשעתי באונס ובמעשה מגונה בשתי קטינות כאשר במהלך המשפט הפרקליטות ובית המשפט בדו ראיות, שיבשו הליכי המשפט והרשיעו אותי בהרשעת שווא.
בתאריך 05.02.2015 הגשתי תלונה מפורטת ומבוססת על פרקליטה עו"ד ברכה פלוס שוירמן לנציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נבת"ם).
בתחילת יוני 2015 הגיעה אלי תשובתה של נבת"ם לתלונתי.
תשובת נבת"ם כוללת הצגת עובדות שגוייה, מגמתית ומסולפת במספר רב של מקרים. כמו כן החלטת נתב"ם נשענת על בריחה מאחריות הפרקליטות על עבירות שנעשו בטענה שהתנהלות פרקליטה עו"ד ברכה פלוס-שויירמן (להלן: הנילונה) אושרה ע"י בית המשפט.
העברת אחריות על התנהלות הנילונה אל בית המשפט מרוקנת מתוכן כל תלונה במשפטים חלוטים
שכן התנהלות פסולה של פרקליט כבר אושרה ע"י בתי המשפט מסיבות שונות. נבת"ם התעלמה מבדיקת העובדות והסתתרה אחרי החלטות של ביהמ"ש, אותן היא איננה רשאית לבקר.

הערות לגבי החלטת נבת"ם

להלן תגובתי לעיקרי הדברים בהחלטה. אקדים ואומר כי כל המסמכים מהם אני מצטט או מביא עותקים, סופקו לנתב"ם כחלק מהתלונה.
בסעי' 2 נטען כי מעשים בגינם הושעתי אירעו בשנים 2002-2003. טענה זו איננה נכונה. כך זה אכן נקבע בהכרעת דין, אבל בגזר דין נטען שהמעשים אירעו בשנים 2001-2002, כך טענו גם המתלוננות והפרקליטה בסיכומי המאשימה. כב' ביהמ"ש העליון לא הכריע בסוגיה זו. כמו כן קביעות של כב' ביהמ"ש המחוזי והעליון לגבי עדות שניה של המתלוננת ש.ל. הנן בדיה של כב' ביהמ"ש המחוזי והעליון כמפורט בהמשך בתגובה זו.
בסע' 6 נתב"ם הציגה את תלונתי ללא הטענה העיקרית והיא שהנילונה הציגה בסיכומי המאשימה את גרסת המתלוננת ש.ל. כעדות שלא הוסתרה. בפועל עדותה של ש.ל. הופרכה לחלוטין. עדות של ש.ל. הופרכה במהלך המשפט ולא בשיחה בין בא-כוחי ונילונה – ראה סע' 1 בתלונתי לנבת"ם:
"
1.               בסיכומי המאשימה הנילונה טענה כי האונס של המתלוננת ש.ל. בוצע בחורף בסוף שנת 2001 או תחילת 2002, כשהמתלוננת הייתה בת 16.5, כפי שטענה במשפט הנילונה (ראי נא פרוטוקול עמ' 297 ש' 27-30, עמ' 300 ש' 18-30, עמ' 301 ש' 21-23), המתלוננת ש. ל. ( ראי נא פרוטוקול עמ' 243 ש' 10-20, עמ' 244 ש' 26, עמ' 246 ש' 24, עמ' 296 ש' 21-23 ) וכפי שהופיע בכתב אישום (סע' 2,7). במהלך המשפט הגשתי תמונות הצילום שהפריכו את עדותה של ש. ל. בעניין זה לחלוטין. לאחר סיום עדותה של המתלוננת ש.ל. הנילונה קיימה, לפי טענתה, שיחה טלפונית עם המתלוננת ש.ל. למיותר לציין כי בר שיח של נילונה בשיחה טלפונית זו לא זוהה כנדרש בחוק. בהמשך לשיחה טלפונית זו הנילונה הודיעה לפרוטוקול שאכן האונס לא היה יכול להתבצע בחורף סוף 2001 - תחילת 2002 ( ראי נא נספח 1 ). למרות זאת הנילונה טענה בסיכומי המאשימה שהאונס בוצע בחורף סוף 2001 - תחילת 2002, כשהתלוננת ש.ל. למדה בכיתה י"א (ראי נא נספח 2). בכך הציגה הנילונה מצג שווא וביצעה עבירה פלילית בניסיון לרמות את ביהמ"ש ולשבש מהלכי המשפט.
"
עוד נטען ע"י נבת"ם כי מועד 2002-2003 מתיישב עם הודעת המתלוננת במשטרה. זה נכון, אבל נבת"ם רק "שכחה" להזכיר כי הודעה זו תוקנה ע"י המתלוננת ל 2001-2002 כבר במשטרה ואחר כך במהלך המשפט המתלוננת עמדה על כך בתוקף – ראה הודעת ש.ל. במשטרה מתאריך 08.07.2004 ו-ש' 44 בסע' 1 בתלונה, עמ' 243 ש' 10-20 בפרוטוקול:
מתוך הודעת ש.ל. במשטרה:




מתוך עמ' 243 בפרוטוקול:
 
 
 
אנחנו רואים שהמתלוננת ש.ל. הגיעה לבית המשפט מוכנה לשאלה "מכשילה" לגבי עדותה במשטרה, הכינה יחד הנילונה הסבר מראש ואף עיינה בפרוטוקול הודעתה במשטרה (היא עונה לבא-כוחי: "תסתכל גם בדף השני").
בסע' 7  מתארת נבת"ם איך שיחה בין בא-כוחי עו"ד מרוז ונילונה הולידה בידוי כתב אישום מתוקן כביכול ועדות השנייה, המתקנת את שנת האינוס כביכול, של המתלוננת ש.ל. להזכיר, בשיחה זו מספרת הנילונה על שיחה טלפונית עם אדם בלתי מזוהה! – ראה סע' 1 בתלונתי.
בסע' 9 כתוב כך: "טענתך הראשונה היא שחרף האמור, לא תיקנה עו"ד פלוס הלכה למעשה את כתב האישום (השונה מהודעתה במשטרה ומהדברים שמסרה לעו"ד פלוס בטלפון), שלפיה ש' ל' התאמנה אצלך משך שנתיים (בהיותה בת 15 וחצי עד 17 וחצי) ומעשה האינוס בוצע "בסוף שנת 2001 תחילת 2002". בסעיף זה נבת"ם שילבה שורה של אי-דיוקים, בדיות וסילופים. ראשית, לא טענתי כלל          "שחרף האמור, לא תיקנה עו"ד פלוס הלכה למעשה את כתב האישום". זו בדיה מוחלטת וסילוף דברי. טענתי שנילונה הציגה בסיכומי מאשימה את העדות של ש.ל. שהופרכה כאילו היא לא הופרכה. השיחה בין בא-כוחי ונילונה מוכיחה שנילונה הייתה מודעת לכך שהעדות הופרכה ובכל זאת הציגה מייצג שווא.  שיינית, התאור " השונה מהודעתה במשטרה" לפחות לא מדויק אם לא מעבר לכך – שוב ראה הסברים על סע' 6 בהחלטת נתב"ם וסע' 1 בתלונתי.
בסעי 10  שוב חוזרת נבת"ם ומעבירה אחריות על מעשיה הנפשעים של הנילונה לכב' ביהמ"ש "למען השלמת התמונה" כלשונה. כך כותבת נבת"ם: "...לבית-המשפט המחוזי הייתה סמכות להרשיעך בעבירות שיוחסו לך בהסתמך על עובדות שהוכחו בבית המשפט, גם אם לא נטענו בכתב האישום, זאת, לאחר שמצא שניתנה לך הזדמנות סבירה להתגונן". כבר תיארתי בפירוט רב והוכחתי בתלונתי כי הורשעתי לא על סמך "עובדות שהוכחו בבית המשפט" אלא על סמך בדיות שבדה בית-המשפט. הייתכן שנבת"ם לא הבינה את הטקסט הפשוט? ממילא לא ניתנה לי שום "הזדמנות סבירה להתגונן" אחרי "עדות שנייה" של המתלוננת ש.ל. כביכול, שהיא בדיה מוחלטת של כב' ביהמ"ש והופיעה לראשונה רק בהכרעת הדין. למיותר לציין כי עדות בדויה זו נעלמת לחלוטין מגזר הדין, שבעניין זה סותר את הכרעת הדין לחלוטין.

בסע' 13 שוב מוצג צרור של סילופים ושקרים אותו תיארה נבת"ם כך:"נתנו דעתנו למספר עניינים". כך טוענת נבט"ם: "ראשית, בסיכומי המאשימה ניתן למצוא התייחסות הן למועד המוקדם, הן למועד המתוקן (ראה למשל עמ' 1, 2, 3, 10, ו-64 לסיכומים). עובדה זו מחזקת את הרושם כי מקורן של ההתייחסויות השונות הוא לכל היותר בשגגה, ולא בניסיון להטעיה". סיכומי המאשימה "נאמנים" לחלוטין לגרסה 2001-2002 שהופרכה במהלך המשפט. בעמ' 1, 2, 3. הנילונה מתארת את האישומים לפי כתב האישום וראיות התביעה לפי עדותה של המלוננת ש.ל. הנילונה מסכמת  כך: " ש. התאמנה בחוג אצל הנאשם בהיותה בת 15 וחצי עד 17 וחצי, בעת היותה בכיתות י' ו – יא' " - קרי בשנים 2001-2002. כאן אין שום התייחסות למועד מתוקן כביכול! בעמ' 10 לסיכומי המאשימה מופיע כך: " בנסיון למקם את כל האירועים מבחינת זמנים העידה ש.  כי תאריכים איננו הצד החזק שלה. אולם העידה כי האירוע הראשון, שאירע בחורף, היה בסוף שנת 2001 תחילת שנת 2002, והאירוע השני, שאירע בקיץ, התרחש בסוף כיתה יא', קיץ שנת 2002."  גם כאן אין זכר לגרסה עם המועד המתוקן כביכול!  בעמ' 64 לסיכומי המאשימה מופיע פסוק מעניין במיוחד: " באשר למתלוננת ש. אישר הנאשם כי היא למדה אצלו בחוג מחודש יוני 2002 ועד לחודש 2003. וכן אישר (בעמ' 477 שורה 32) שהסיע אותה פעמים מעטות, שאת מספרם אינו זוכר. וגם כשהסיע הסיע מהספורטק, אך שלל מכל וכול כי הסיע אותה עד לביתה.
גרסתו זו של הנאשם הינה מפלילה ביותר שכן בתשובתו מנסה הנאשם להרחיק עצמו מהעבירות."
כאן הנילונה באמת מתייחסת ל"מועד מתוקן" ומציינת שעצם האישור של מועד זה על ידי מפליל אותי! נראה לי שהיחידה שמופללת מאזכור גרסה זו היא נבת"ם.

כך כב' בית המשפט עצמו מעיד על סוגיית "מועד המתוקן" באישור שניתן בתאריך  23.6.2011 (נספח 3 בתלונה נגד הנילונה):
 

אכן, גם לפי כב' בית המשפט עצמו, "כל הדיונים בתיק התיחסו לכתב האישום", קרי לא היו כלל דיונים על הגרסה 2002-2003! ראינו כבר שנבת"ם שיקרה לגבי התיחסות ל-"מועד המתוקן" בסיכומי המאשימה. מעניין שלפי גרסתה השקרית של נבת"ם, הנילונה שיקרה בסיכומיה כאשר התיחסה ל-"מועד המתוקן". נבת"ם כנראה לא שמה לב למסקנה זו. היא פשוט הסתבכה בשקרים.
בהמשך שוב מופיעה התייחסות לשקר של כב' ביהמ"ש העליון: "הדבר לא פגע ביכולתך להתגונן במשפט". מדובר בהתגוננות נגד עדות השניה של ש.ל. כביכול, שכב' ביהמ"ש בדה בהכרעת הדין. שאלה מעניינת ביותר ואף פילוסופית – איך להתגונן בהווה משקרים שיופיעו בעתיד ובמיוחד כאשר מדובר בשקרים של כב' ביהמ"ש.

עוד נטען כי "ממרחק שבע שנים...קיים קושי רב לברר את הסוגיה". טענה זו מופרכת ומגוחכת  כי בתלונתי הסתמכתי אך ורק על חומר בכתב.
עוד נטען כי " נבת"ם אינה ערכאת ערעור על החלטותיו של בית-המשפט". זה נכון ודווקא מסיבה זו הייתי מצפה כי נבת"ם יסתמך בחקירתו על עובדות ולא על בדיות של עצמו ושל כב' בית המשפט.
בסע' 15 מתייחסת נבת"ם לזירת העבירה – חניון ציבורי שלא קיים ואוטו קטן לבן שלא היה לי. טענתי בתלונתי כי הנילונה הציגה מצג שווא כאשר טענה בסיכומי המאשימה כי הוכיחה קיומה של זירת עבירה זו. טענתי שלא היה לי אוטו כזה ולא היה חניון כזה וכי הנילונה לא הוכיחה את קיומם.
כך כתבה נבת"ם בסע' זה: "לא מצאנו כל פגם בכך שעו"ד פלוס הציגה בסיכומים את גרסתה של המתלוננת לאירועים נושא כתב אישום, וזאת גם אם גרסתך לעניין זה הייתה שונה בתכלית".
כך זה מופיע בעמ' 64 בסיכומי המאשימה: " גרסתו זו של הנאשם הינה מפלילה ביותר שכן בתשובתו מנסה הנאשם להרחיק עצמו מהעבירות. ש. טוענת כי אירוע האינוס היה בחניון ליד הסטודיו ברח' סוקולוב" ו-" כשעומת הנאשם, בעמ' 478 שורה 10, עם העובדה כי הוא מרחיק עצמו משתי זירות עבירה התפתל שוב ושוב ולא סיפק הסבר." זה לא תיאור של "גרסה מול גרסה" אלא "גרסה מול עובדה שהוכחה". נבת"ם סילפה עובדות בניסיון לגונן על הנילונה בדרכים פסולות ועברייניות ופעלה באותם השיטות שפעלו הנילונה וכב' ביהמ"ש.
בסע' 18 טענה נבת"ם כי גרסה נוספת של המתלוננת ש.ל. שמופיע בתרשומת בפרקליטות נושאת אופי של " ייחוס של המעשה השני לתקופה שבה התנהלו השיעורים בסטודיו (להבדיל מהתקופה שבה התנהלו בספורטק)". כך זה מופיע בתרשומת: "אירוע האינוס היה בסטודיו של לאה מנור". לא ייחוס ולא נעליים. אגב, אירוע האינוס, שהוא המעשה הראשון, מתייחס לתקופה שבה התנהלו השיעורים בסטודיו והאירוע השני – לתקופת ספורטק. נראה שבמקרה זה נבת"ם התבלבלה קלות בשקרים.
בסע' 20 טוענת נבתב"ם כי "לא מצאו עדות לניסיון מכוון להטעות את בית המשפט בדבר עקביות עדויותיהן של המתלוננות". למיותר לציין שגוף מבקר שבודה ומסלף בעצמו ע"מ לגונן על פרקליטה המושחת לא ימצא שום דבר אפילו שיהיה בגודל של הר. כמובן הנילונה לא הודיעה על הכוונה להטעות בית המשפט, אבל רק עיור לא יראה את הכמות העצומה ואופי מכוון המטרה של "הטעויות".

 

לקחים ומסקנות

נציגת נבת"ם, ד"ר איילת סלע, עו"ד, אשר כתבה את תשובת נבת"ם, פעלה כמו אחות תאומה של הנילונה, בדרכי מרמה וסילוף. צר לי, אבל כל ניסיון להסביר אחרת את מה שהיא כתבה מביא למסקנה בלתי נמנעת והיא שד"ר איילת סלע, עו"ד, איננה מסוגלת להבין טקסטים פשוטים ביותר – פרוטוקולים, סיכומי המאשימה ותלונתי על הנילונה. לעומת זאת ידעה ד"ר איילת סלע, עו"ד, להעתיק מתשובתה של נילונה לתלונה שהגשתי נגדה ללשכת עורכי דין ולהציג זאת כתשובתה.
בסע' 4 בתשובת נבת"ם כתוב כך: "בשל חומרתן הרבה של חלק מהטענות שהעלית בפנייתך...". דווקא בשל כך ישנה חומרה יוצאת דופן בתשובת נבת"ם ובהסברים שהיא סיפקה. הסברים אלה מעידים על חוצפה ועזות מצח יוצאי דופן מאפיינים שקרן כפייתי. קריאה בתשובת נבת"ם גורמת לתחושות של בושה עמוקה ובוז למי שכתב אותה.
יתכן ומוקדם עדיין להסיק מסקנות גורפות, אבל במקרה זה פעלה נבת"ם כגוף מושחת, כפי שפרקליטות מחוז תל אביב, שבראשה עמדה אז עו"ד רות דוד המושחתת, פעלה נגדי במהלך המשפט.
נראה, שכל גוף ביקורת, בו יעסקו אנשים שקשורים למערכת המשפט, יהיה גוף מושחת. ראיתי ושמעתי פרקליטות ופרקליטים רבים בבתי המשפט ובמיוחד בוועדות השחרורים בכלא. לצערי חלקם הגדול לא רגלים וכנראה לא מסוגלים לדבר אמת.
ללא שינוי מהותי, ללא טיפול שורש, אימון הציבור במערכת המשפט יעלם לחלוטין תוך זמן קצר. כבר היום ברור כמעט לכל שמדובר במערכת מסורבלת ומושחתת עד היסוד. אכן, יש שופטים בירושלים, אבל הם מושחתים מאוד.
אני מקווה, שבקרוב מאוד יקום גוף ביקורת חיצוני, בו לא יהיו אנשי משפט ובו ישבו אנשים רגילים בעלי יושר, יושרה ושכל בריא. רק אז יש תקווה לבנות מערכת משפטית ראויה לשמה. בלי אמצעי זה מערכת המשפט תישאר גוף מושחת שיביא חורבן על כולנו.
 
 
 


No comments:

Post a Comment